שררה = מינוי לתפקיד שיפוטי או שלטוני, ארצי או מקומי. רבינו, מלכים, א, ה, כתב: "אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך, מלך, ולא מלכה. וכך כל משימות שבישראל, אין ממנין בהם אלא איש". מתוך הלכה זו למדנו שמדובר במינוי שלטוני כמו מלכות. בתפקיד כזה יש לממונה כוח שלטוני על הנשלט, שלא תוך תיאום עם רצון הנשלט בדרך ההתנהלות השוטפת. כך במלכות וכך בשיפוט. וכך בכל מינוי דומה ארצי או מקומי. אבל דווקא בדרך של מינוי לא בדרך של בחירות. כי בבחירות יש יסוד של הסכמה של הציבור. אולם אליבא דאמת, שהרצון של התורה אינו בגלל שהאישה קלת דעת, חס ושלום (כפי שסבר חקרי לב), אלא בגלל שהיהדות רוצה שהגבר יטפל בענייני החוץ והשלטון והפרנסה, והאישה תטפל בענייני המשפחה והבית, הן בגלל חשיבות תפקיד זה, כי רק בתא משפחתי בריא יש יסוד לחברה בריאה. אלא גם בגלל הצניעות שהיא דבר חשוב למדי לבריאות היחידים והכלל בישראל. ולכן לכתחילה, גם בדרך של בחירות, אין זה רצוי. אבל אין בזה איסור. כי יש מצבים חריגים, כמו דבורה הנביאה שעפ"י הדיבור שפטה את ישראל. ויש לברר כיצד שלומציון הגיעה לשלטון. כך שניתן לסכם מינוי אישה לתפקיד שיפוטי או שלטוני ארצי או מקומי אסור. אבל בדרך בחירות מותר. אבל לא רצוי. ולפי זה נבין את אשר עובר על הציבור הציוני דתי. מצד אחד הם רוצים להתנהל עפ"י ההלכה, ומצד אחר הם טרם למדו היטב היטב דמוקרטיה ויהדות. בעניין זה תוכל להאזין ולצפות בהרצאותיי באתר הידברות של הרב זמיר.