א. אכן אין הגדרה של מלאכת בורר בדברי רבינו. אבל מכלל הדוגמאות שרבינו כתב החל מפיהמ"ש, ז, א, וכן בהלכותיו, שבת, ז, ו, י. ח, יא, יד: כא, יז: שביתת עשור, א, ג, בכולן מדובר בדברים המעורבים פסולת באוכל, ושיש צורך בפעולה מיוחדת כדי לברור לנקות (פיהמ"ש) אבנים קטנות מן הדגנים או הקטניות, או לסנן, או לנפות, משמע שמדובר בדברים המעורבים שאין מקורן ניכר. והוא שהתיר לקנח עלים פסולות מן הבריאות ביוה"כ כי מקומן ניכר.

ב. נראה שמותר, כי השו"ע התייחס לאיסור להשרות כרשינין. וע"י אותה שהייה הפסולת צפה. והמשנה ברורה שם, ס"ק כח, שגורם שהפסולת תשקע כגון עפר. אבל בעלי הנענע מטרת החיטוי היא בעיקר מפני תולעים, ואלה, אם הם קיימים, הם זעירים ביותר שאינם צפים ולא שוקעים אלא מתרסקים ע"י החיטוי.

ג. כן. כי אין בכתב זה ממש, ואינו מתקיים.