דילוג לתוכן העיקרי

בעניין ספוג ניקוי לכלים בשבת

שאלה

לק"י

שלום וברכה לכבוד הרב!

האזנתי לשיעור של כבוד הרב ב"הלכה יומית" בנושא של ספוגים לניקוי כלים, הרב הסביר בהתחלת השיעור שיש להבחין בין שני סוגי סחיטה: ליבון, ומפרק (תולדת דש). ובהמשך השיעור הרב דיבר על כך שאין לחוש משום ליבון. אך לגבי חשש "מפרק" לא שמעתי התייחסות מכבוד הרב. ודווקא נראה לי שיש יותר חשש איסור מפרק שברחיצת כלים אנחנו רוצים במים שיוצאים מהספוג כיוון שמסייעים בתהליך הניקיון.
אך מהשיעור היה נשמע שמותר להשתמש בספוגים אלו, אך החשש הנ"ל קשה לי. אודה לכבודו אם יוכל להבהיר לי את העניין.

ובהזדמנות זו, בפרוס עלינו השנה הבעל"ט, אודה לרב על כל מפעלו, תשובותיו, הפצת התורה לעמינו וכו'. לפעמים אנו מתרגלים לרב כ"כספומט שו"ת" או "שירותי דת" אחרים. ושוכחים להוקיר באמת תודה, ואם זה קורה לנו רק כי "טרחנים וסרבנים" אנו, בברכת שנה טובה, וכתיבה וחתימה טובה.

תשובה

מבחינה עקרונית יש מקום להקל בניגוד להוראת האחרונים.
אך למעשה יש לנקוט זהירות, בגלל ההמונים. שלא יפרצו גדר וייכשלו.
וכדי להבין סיבת ההיתר אתחיל דוקא בספוג (תעשייתי) נקי שסיפגנו בתוכו יין שנשפך על השולחן, כדי לסחטו ולהציל היין, ולשתותו, לכאורה פעולה כזו אסורה מן התורה מדין דש, מפרק.
ולענ"ד, לא. אולי רק מדרבנן, כי גוף הספוג, אינו סופג יין כמו גוף הבגד או צמר ים, אלא בספוג יש חורים קטנים נקבים נקבים וחללים חללים שנאגר בהם יהיין. והוצאת היין מתוך הספוג, היא כמו הורקת יין מכלים נקובים נקבים קטנים, ולא בגלל דישה ופירוק.
ואם כן, שימוש בספוג רטוב כדי לנקותו, אתה צודק שאנו מעוניינים שהמים יצאו לכלי וינקוהו, אבל סיכמנו שאין מדובר בדישה ולא בפירוק אלא בהורקה, ולא כדי לאגור המים ולהשתמש בו, כי בניקוי כלים, המים המוצאים מן הספוג, הולכים אל שחת ולא נאגרים כמו חלב, או יין.
ולכן יש מקום להקל.
וה' יכתבך ויחתמך בספר החיים ובספר הזיכרון.