א. לא נהגו לברך. יש מטעימים המנהג בגלל הצינעות. לענ"ד, מאחר ולא נהגו לברך גם בשאר מחלות וכיו"ב, כנראה אבותינו ראו בברכת הגומל הנאמרת בפני עשרה, כדבר שבקדושה. והצורך בעשרה, בגלל שהמברך הגומל, הוא מתוודה שהוא חייב, והיה ראוי לעונש מה'. "הגומל לחייבים טובות", והאיש הוא בעל יצר, והוא בגדר חייב. והאישה, אינה בגדר חייבת.
ב. אם מדובר במעידות, והוא שב בתשובה באמת, רשאי הוא להיות שליח ציבור, אך אם הוא מתמיד בעבירות אלו, שגגותיו עולות לו זדון, ופסול הוא להיות ש"ץ. כל שכן כשהוא פסול לשמש כש"ץ בימים נוראים.
ג. הקול הערב חשוב, אבל קודם כל כשירות רוחנית. ואח"כ כשירות חזנית.