הלכות שבת
שאלה
כתוב ברמב"ם כך: "וכל מקום שנאמר מתר לעשות כך וכך הרי זה מותר לכתחילה וכן כל מקום שנאמר אינו חייב כלום או פטור מכלום אין מכים אותו כלל" עכ"ל
שאלתי היא מה ההבדל בלשון רבינו ברישא שכותב "הרי זה מותר לכתחילה" לבין הסיפא שכותב "אין מכים אותו כלל" האם רבנו מתכוון בסיפא לאסור או להתיר (כמו ברישא) את המקרה?
ואם נתכוון להתיר למה רבינו שינה את לשונו שיכתוב כמו ברישא (הרי זה מותר מלכתחילה)?
תשובה
הסיפא "וכן כל מקום שנאמר אינו חייב כלום, או פטור מכלום, אין מכים אותו כלל". מכוונת למעשה שנעשה בשגגה, ולא לכתחילה, כגון שבת, א, ח, נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, אינו חייב כלום. וכן כל כיוצא בזה.