ראשית, מרן השו"ע, או"ח, ריג, ב, כך פסק ואפילו לגבי העונה אמן. ולענ"ד שלפי רבינו, יש צורך בכוונת שומע ומשמיע בכל המצוות שיש בהן שמיעה: קול שופר, מקרא מגילה (שהרי התנא, ר"ה, ג, ה, שנה ענין שמיעת קול שופר ומקרא מגילה בחדא מחתא), קידוש והבדלה, וברכות המצוות, וברכות הנהנין (מאי שנא ממקרא מגילה) חוץ מן העונה, משום שדינו כמברך עצמו, שיש צורך רק בכונת שומע (שו"ת רבינו קפד), ואין צורך בכונת משמיע (שהרי אפילו שומע מן הקטן המברך שנתחייב בה מדין תינוק, וענה אחר הקטן אין יוצא, כהרי אין לקטן כוונה).

עיין ברכות בעמ' תפא, סוף הערה לב, שמהרי"ק ז"ל הביא דברי מכתם לדוד, ומהם ברור לחלוטין שגם בברכות, צריכים כוונת שומע ומשמיע.

כיוצא בזה עמ' תקנה, סוף אות כה בהערת מהרי"ק על הגר"מ.

ובאמת שבספר ברכות משה עמ' רמ, אות טו, הביא את תשובת מארי, שיש מחלוקת ראשונים אם צריכים בברכות כוונת שומע ומשמיע ושדברי רבינו סתומים, ושחכמי תימן נהגו שתהיה גם כוונת משמיע.