הוצאת התקע של המזגן בזמן שאינו פועל.
לכבוד הרב רצון שליט"א.
שמעתי באחד השיעורים היומיים של הרב שדיבר בענין הוצאת התקע של המזגן מהשקע וכן חיבורו בזמן שאין זרימה של חשמל בשקע, והרב אמר לאסור משני טעמים, א. מפני שמחבר את השקע הוה בנין, שמונע ממנו ניידותו. ב. מפני שהוה מבטל כלי מהיכנו, ואף תמה הרב על השש"כ שהתיר להוציא בכדי שלא יפעל כשיחזר החשמל. ע"כ, ולא הבנתי מדוע יש כאן משום בנין, והרי אנו יודעים שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, ושקע של מזגן מחובר הוא לקיר אף לפני שמחברו, וא"כ איזה בנין יש כאן. ב. אף לעניין ביטול כלי מהיכנו הדוגמא המפורסמת שאנו מכירים זה שאסור ליתן כלי תחת הנר בשביל לקבל הניצוצות משום שמבטל כלי, אבל כל זה דווקא בדבר שהיה ראוי לעוד שימושים ועתה מנעתי ממנו שאר שימושים, אבל תקע של מזגן לאיזה עוד שימושים הוא ראוי מלבד חיבורו לשקע.
ובענין אחר שמעתי מהרב שאין ברירה בלח לדעת הרמב"ם ומהרי"ץ בתשובה, והרב הזכיר בסוף השיעור שלא נטעה לחשוב שלפי מותר לסנן יין עכור מהשמרים שלו, אם יוכל הרב לבאר לי החילוק בזה.
תודה רבה לרב וסליחה על האריכות אבל תורה היא וללמוד אני צריך.
א. הוספת חלק מהבניין לבניין בשבת היא איסור משום בנייה, ולכן אסור להחזיר דלת לצירים שלה בשבת (דלת של בניין, לא דלת של ארון קטן). ולכן גם אסור לתקוע תקע בשקע בשבת, משום בנייה, והוצאתו אסורה משום סתירה כמו איסור עקירת דלת מציריה.
ב. אסור לבטל כלי מהכינו, ולכן אסור להניח קערה ליד תרנגולת שתטיל ביצה לתוכה, כי אז יהיה אסור לטלטל הכלי מחמת הביצה, ובכך הוא מבטל את הכלי מהכינו.
וכן ביחס לתקע, כל עוד לא תקעו לבניין, יכול להשתמש בו בכל שימוש שהוא שהרי הוא מחובר לכבל, אולם אם הכניסו לשקע בשבת, והוציאו מן השקע, גם המתיר יודהשאסור משום שיש עליו תורת מוקצה ואסור להשתמש בכל שימוש שהוא.
שאלה חשובה היא אם מותר למי שתקע התקע בשקע בשבת, בעת שאין זרם, ונזכר שעלול להיות זרם, וחושש מפני איסור הדלקה, שלא יעבור על אולי איסור הדלקה, ונראה ויש לאסור כי הוצאת שקע היא סתירה כאיסור תורה וחידוש הזרם ע"י השעון היא רק גרם הדלקה.
ג. מהרי"ץ בכבודו ובעצמו בתשובתו, פעולת צדיק, ח"ב, רלג, הסביר את החילוק, אין ברירה בלח כשיש יצור, כגון זבוב או יתוש צףבלח, שמותר לסלקו, כי אינו מעורב, ואין זו ברירה.
אבל שימור יין במשמרת שלו, שלא בזמן שהוא עכור, חייב, כי הוא מעורב בנוזל עם טנופת, ולא קל להפריד ביניהם, רק ע"י משמרת, הרמב"ם, שבת, ח, יד.