חרם דרבנו גרשום
לק"י
לשאלה "האם מותר להתחתן עם 2 נשים" https://net-sah.org/he/node/1736 כבוד הרב ערוסי עונה: "בני עמינו הכשרים ללא הבדל עדה, לא נשאו נשים רבות". משמע שאלה שכן נשאו שתי נשים הם הפחות כשרים, וזה קשה בתרתי: א) כאילו ההיתר הגמור של התורה אינו ליהודים "כשרים" חו"ש, וב) כאילו יש בסיס מוסרי לחדר"ג, כאשר לא היה אלא הוראת שעה מחמת הלחץ והרדיפות של הכנסייה הנוצרית.
1. באשר לחיוב הבעל כלפי אשתו, מי שאינו מסוגל לתת לכל אישה את תשומת הלב הראוי לה, אינו ראשי לשאת אישה נוספת.
2. כנגד הטענה שהיתר אישה נוספת הוא רק במקרה שאשתו לא מתפקדת או לא מולידה, יש טענה יותר חזקה שבנות ישראל לא יהיו הפקר ולכל אחת מגיע "כסות עיניים". שאם לא כן, הפסק של כבוד הרב מתחשב רק בצד הבעל ולא בצד האישה, וזה כנגד ככוונת היתר התורה.
3. ותו, חוץ מהפן "הלכתית ולא רק משפטית" גרדה, יש פן יסודי הנובע מקדושת עם ישראל בשמירה על כבודם וטובתם של נשים, וזה צורך חברתי ולאומי שהוא הוא ביסוד ההלכה והמשפט.
4. יש להוסיף שכנגד מה שמארי ה ר ב ק א פ ח כתב ב"הליכות תימן" שהוא תאור מצב, יש לנו את דבריו באחד השיעורים שלו, שם אמר "רבנו גרשום יצטרך לתת את הדין" וכול התלמידים שישבו בשיעור הזה שמעו את דבריו.
5. דרך הגב, האישה השואלת אומרת שהיא רוצה להתגרש אבל לא ברור ולא נברר אם זה בעקבות רצון בעלה לשאת אישה נוספת. כך שעצם השאלה נוגעת לשלמות משפחתה ולא זכיתי למצאו בתשובת הרב במה להשרות שלום בית ביניהם...
ובכן שאלתי: המנהג שיתקבל בטעות ורק ע"י קהילות אשכנז וגם לא בכולם ורק במשך זמן רב מתוך הרגל ועייפות, האם יש לו איזה שהוא תוקף, במיוחד "שהחרם כבר עבר זמנו" כפי שכבוד הרב מציין?
שאלה נספחת: לאור המצב של היום, בו המדינה מכירה באופן חוקי בנישואים חד-מיניים ומעניקה זכויות "משפחתיות" לזוגות כאלה, ולאור המעמד החוקי של "ידוע בציבור" האם אין מקום להעמיד מוסר התורה על רגליו כערך לאומי ולפעול הן לביטול החרם והן לביטול חוק המדינה האוסר ביגמיה?
ושלום על ישראל.
אפשר שקיצרתי במקום שהיה לי להאריך. חס ושלום שההיתר העקרוני של התורה לשאת שתי נשים הוא בלתי מוסרי, אולם, בתנאים רגילים, אין איש נושא אישה על אשתו, אם ב"ה הוא ואשתו מסתדרים, ופוריים, ואוהבים, אין צורך באישה נוספת. וזהו מנהגם הכשר של רוב ישראל בכל העדות, שלא חיפשו עוד אישה רק כדי להרבות בתאוותיהם המיניות, ולזה התכוונתי. וזו מציאות שאין איש יכול להכחיש אותה. עם כל זאת, בוודאי כשיש צרכים מיוחדים כמו פוריות (וזה היה המצב בצנעא), וכיו"ב, לא נהגו בחרד"ג, והתירו לפי עיקר הדין. ואנו צריכים להתחנך לקדושת החיים, ולא לנהות אחרי חיים מתירניים, שבמרכזם, "אישה ידועה בציבור" או "איש הידוע בציבור". ה' יצילנו.