שלום רב / וישע יקרב

שאלה טובה מאוד שאלת, משום שהיא יוצאת ללמד על הכלל כולו ולא רק על עצמה בלבד, כלומר, לפנינו בניין אב שעשוי להדריכנו "גזירה שווה" לשאר מקרים דומים שיופיעו בעתיד, בקריאת התפילה או בביצועים של שירת תימן וכו'.
בטקסטים שהגיעו לידינו ללא מסורת של טעמים כמו טעמי המקרא המקובלים בישראל מדורי דורות, ושנמסרו לנו על ידי בעלי המסורה – הרי שהדרישה התחבירית של קריאת המשפט היא קודמת לשיקול המוסיקאלי והיא הקובעת בהחלט, שכן אין עליה עוררין, מבחינת ההיגון ההקשרי של הפסוק או של המשפט כולו.
אמנם אסור להתעלם בקטעי שירה שקולים (בשירת ספרד ובשירת הדיואן) מכורח המשקל המחייב לקרוא בצורה מסוימת, אבל תוכן הדברים הוא הקובע ולא המשקל ועוד פחות מן הכול הלחן או המנגינה או הנעימה (היפה או הפחות יפה) שהוצמדה לפיוט הזה, והיא כופה את עצמה על החלוקה המחודשת בפי המשוררים או המתפללים.
בשירת ספרד ובשירת תימן יש חלוקות (הפסקות) שונות במהלך ביצוע שיר או פיוט:
א. בפיוט או בשיר שאין בו משקל:
חלוקה עיקרית: א. עלינו לשבח לאדון הכול ב. לתת גדולה ליוצר בראשית
חלוקה משנית: א. עלינו לשבח ב. לאדון הכול ג. לתת גדולה ד. ליוצר בראשית
ב. בפיוט או בשיר שיש בו משקל:
חלוקה עיקרית: א. אדון עולם אשר מלך ("דלת") ב. בטרם כל יציר נברא ("סוגר")
חלוקה משנית: א. אדון עולם ב. אשר מלך ג. בטרם כל ד. יציר נברא
הפיוט "יגדל אלהים חי וישתבח" נתחבר במאה ה-13 על ידי ר' דניאל בן יהודה הדיין מרומא, איטליה. הפיוט מרכז בצורה תמציתית את כל שלושה-עשר העיקרים שהעלה הרמב"ם בפירושו למשנה, פרק חלק, מסכת סנהדרין, פרק עשירי. הפיוט שקול במשקל הספרדי הקרוי "המהיר", והוא מורכב מן המבנה ההברתי הבא: שתי תנועות ויתד, שתי תנועות ויתד, שתי תנועות.
הפיוט שלפנינו יש בו משקל:
חלוקה עיקרית:
א. יגדל אלהים חי וישתבח ("דלת") ב. נמצא ואין עת אל מציאותו ("סוגר")
הואיל ואין מספר התיבות זהה בכל יחידה, הרי שהחלוקה המשנית איננה סימטרית כדלעיל, אלא יש להתחשב במבנה התחבירי של כל משפט ומשפט בפני עצמו, כגון:
חלוקה משנית: א. יגדל אלהים חי ב. וישתבח
ג. נמצא ד. ואין עת אל מציאותו
הבית שלפנינו מתחלק היטב הן מבחינת ההקשר התחבירי ההגיוני והן מבחינת המשקל הכמותי הספרדי: גומל לאיש חסד כמפעלו
נותן לרשע רע כרשעתו
מבנה המשפט מן הבחינה תחבירית הוא כדלקמן:
נותן – נשוא (וגם נושא=הקב"ה); לרשע – מושא עקיף; רע – מושא ישיר = גמול רע, רעה; כרשעתו – תיאור אופן.
לפיכך ה'טפחא' צריכה להיות במילה 'רע', לפי החלוקה שהובאה לעיל.

תשובה מאת ד"ר אורי מלמד.