בגמרא לא נאמר שיש חיוב, שהרי רב נחמן לא נהג כן, וכשר' יצחק הציע לו, שיאמר לש"ץ שיודיע לרב מתי הציבור מתפללים כדי שרב נחמן יכוון תפילתו בזמן שהציבור מתפללים, רב נחמן הגיב בתמיהה, "מאי כולי האי"? ורב יצחק אמר, שמועה ששמע רבי יוחנן בשם רשב"י שעת רצון היא בשעה שהציבור מתפללין ואין תגובה של רב נחמן, כי גם לא נאמר ע"י רבי יוחנן בשם רשב"י שכל יחיד שנבצר ממנו מלהתפלל בציבור, שיתפלל בשעה שהציבור מתפללים אלא שעת רצון נחשבת בשעה שהציבור מתפללין, ודברים אלו יכולים להתפרש שחובת התפילה בציבור, היא בגלל שהיא עת רצון, ואת זה פסק רבינו, להלכה, תפילה, ח, א.
והואיל ודברי רב יצחק לא מבוססים, בוודאי לא כחיוב, הרי"ף, ואפילו הרא"ש, וכן הרמב"ם התעלמו מהם, והטור, או"ח, צ, כתב רק המלצה "טוב", ובעקבותיו מרן השו"ע, או"ח, צט, ט, "ישתדל", אבל לא כתוב חיוב וכך גם שלטי הגבורים, כתב "טוב".
2. עם כל הכבוד לעדויות אותם מבוגרים, אתה בעצמך ציינת בדבריך, שלא מדובר בת"ח, אלא זקנים. ולצערנו, היו שלא דקדקו, ואין ללמוד מהם. ואני זוכר שבחתונה מסוימת בעת הריקודים עמד זקן תימני עם פאות וזקן, וענתרי (=שמלת גברים), וכובע תימני, ורקד עם אשתו לעיני כל, וכשתמהו עליו, אמר להם, שהיא אשתו, אלא שאותו זקן לא יודע שהוא משמש דוגמה שלילית בניגוד גמור לחזותו, ובגמ' סנהדרין, הילקו מי שנהג באשתו בלי צניעות, מדין הוראת שעה. כללו של דבר, אין לנשק ידי קרובות, ובוודאי שאין לחבק.