לכבוד הרב שלום, שמי מרדכי ואני תלמיד במחלקה לערבית בבר אילן. השנה אחת מעבודותיי בכתב יד מתמקדת בתחילת פירוש הרז"ה להלכות תשובה מתוך האוסף של יהודה לוי נחום(בהנחיית פרופ' לנגרמן). אחת מהשאלות שהתעוררו מתוך הטקסט הוא בעניין ברכת חתנים. היום שמעתי את השו"ת בעניין ברכת חתנים שהועלה לאתר ורציתי לשאול את דעתך. הטקסט מתוך כתב היד: "יחיד מתודה אחר תפילתו ושליח ציבור באמצע תפלתו אמי שליח ציבור ליס יתודה אחר תפילתו לכון הנאך ברכת חתנים וברכת כהנים חותם הברכות כולן ואסתדלו עלי ד'אלך מן קו' וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשה החטאת העולה והשלמים ולד'אלך קאל חותם הברכות כולן שלום שנ' ה' יברך את עמו בשלום" תרגום: יחיד מתודה אחר תפילתו ושליח ציבור באמצע תפילתו- באשר לשליח ציבור למה לא מתודה אחר תפילתו? מפני שיש שם ברכת חתנים וברכת כהנים חותם הברכות כולן. הסיקו זאת מהפס' וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשה החטאת העולה והשלמים. לזאת אמר חותם הברכות כולן שלום שנאמר ה' יברך את עמו בשלום. לפי הבנתי הראשונה, ברכת חתנים וברכת כהנים נכללות בתוך חזרת הש"ץ. אך מיד מתעוררות הקושיה כיצד זה יתכן? והרי ברכת חתנים נאמרת רק בסעודה! לאחר ששמעתי את דברי הרב שהביא את שו"ת פעולת הצדיק, שהיו אומרים את ברכת חתנים במקום מיוחד לפני מנחה. האם אפשר לומר שאכן הרז"ה התכוון למנהג של אמירת ברכת חתנים המדוברת? אם כן, אפשר להגיד שמנהג זה הוא עתיק לפחות מהמאה ה-15, והיה אפילו מקובל בקהילתינו?