לק"י
השאלה מתייחסת לשיעור
https://net-sah.org/he/node/5310

א. ברור שאישה פטורה מלימוד תורה, אבל גם הברכות לא נאמרו בלשון לימוד תורה – וחוכמת הנוסח בא (להבנתי שלא מצאתי לה סימוכים) דווקא כדי לכלול אישה!
הכיצד?

בראשונה נאמר ציווי על "דברי תורה".
אם אישה אינה חייבת ב"דברי תורה", במה היא תהיה חייבת לקיימן?!

הברכה השנייה לפי החתימה על "נתינת התורה" ושם נאמר דרך ת פ י ל ה "נהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך כל בית ישראל... ולומדי תורתך לשמה (היינו כדי לקיימה)".
אין ספק שאישה חלק בלתי נפרד מכלל בית ישראל וחייבת בקיום התורה ותו, בלעדיה צאצאים מאין?!

הברכה שלישית גם על נ ת י נ ת התורה והנתינה היא היא המחייבת את הגברים בלימוד.
אבל לשון נתינה ולא לימוד, בא לכלל את הנשים שאף הן היו באותה נתינה!

לא בכדי רבנו סתם – אבל אם אישה העוסקת בדברי תורה לפי צרכיה ויכולתה ונטיית ליבה לא תברך על נתינת התורה, האם אין זה הופך את הדברים ללימודי חול?! איך אפשר לה תפתח חומש, משנה, אפילו מדרש בלי ברכה?!

ב. על נטילת ידיים לתפילה.

מ ן ה ת ו ר ה , אישה חייבת בתפילה (תחילת הלכות תפילה) ואם טהרת הידיים אחד מחמשת הדברים המעקבים את התפילה, איך יהיה אסור לה לברך על נ"י לתפילתה, בין אם היא מתפללת כפי התפילה מן התורה ,בין היא מתפללת את הש"ע דרבנן שאינו עוקר חיובה מן התורה? שאם לא כן, הגבלתה אותה לפניות ספונטניות להקב"ה בכל עת מצאו, ולאן נעלם חיובה מן התורה?

ולמה להגביל את חיוב האישה לטהרת הידיים רק לאכילת פת, ולאסור לה לברך על מצוות טהרת הידיים לתפילתה שגם אין לה זמן קבוע מן התורה?

וללמוד אני צריכה!!!

בכבוד רב ובתודה רבה על הפצת השיעורים האלה.

אלישבע