אכן בפרטים לא מעטים מסורת הקריאה הנהוגה היתה שלא על פי חלק הדקדוק. אם ניקח את הדוגמאות שהעלית, דומני שהמנהג הרווח בבלדי היה לקרוא 'ואמושך' בשוא נע (שלא כחה"ד), אך 'ושקה לי' בשוא נח (כמו חה"ד). כלל נקוט בידינו 'מפי רב, ולא מפי כתב', ועל כן יש להתחקות אחר המסורת המקובלת ולנהוג דרך כלל על פיה, והאי מאן דבעי חסידא ליקיים מלי דאבות (שהרי אבותינו ורבותינו הכירו כמונו את הערות חה"ד, ואעפ"כ סטו ממנו במקומות רבים, ע"פ המסורת המקובלת בידם). תקוותי שתוך זמן לא ארוך תצא לאור 'פרשה' שמשקפת את המסורת המקובלת בקהילות הבלדי, ובכך תונגש המסורת לרבים, להנחילם לבניהם ולבני בניהם, בעזהי"ת.