יין מבושל המשך
שלום לכבוד הרב
הרב ענה לי על שאלתי הקודמת כך:
"א. לדעת מארי, היין המבושל נחסר בכמות שותיו, לא בכמות היין, כי רוב שותי יין מעדיפים יין שאינו מבושל.
ב. לדעת מארי, כל יין מבושל נחשב כלפתן, ולאו דוקא היינות המבושלים שמעורבים בחומרים שונים.
ג. אכן שיטת מארי באותה תשובה שיין כרמל מזרחי המפוסטר, ניתן להכשירו בדיעבד, כי לא הגיע לדרגת רתיחה, אף שהגיע לדרגה של חום שהיד סולדת בו."
ואכן עדיין קשה לי, כי מדוע אנשים לא יעדיפו את היין הזה כי הוא נחסר באיכותו ונהפך ללפתן כמו שמארי מביא בנוגע לעירובין האם אפשר לערב ביין מבושל, וזה אכן מובן.
אך כיום מייצרים יינות מבושלים זולים וגרועים שאפשר לקרוא להם סירופ כמו שהרב קורא לזה, אך מנגד יש יינות יבשים לדוגמא של ברקן שבישלו אותם ואני לא יודע כמה רוב האנשים יבדילו בטעם וזה אכן יין טוב מדוע הוא יחשב כנחסר באיכותו? זה לא כמו היינות של פעם שאחרי בישול היו נחסרים או שהיו לוקחים יין שעומד להחמיץ והיו מבשלים אותו על מנת שישמש כלפתן?
תודה מראש לכבוד הרב
לא ירדתי לסוף דעתך. אבל אנסה להשיב לך.
מארי מתייחס ליינות המקוריים ולא התעשייתיים. והיינות המקוריים עדיפים על שותיהם, כשהם חיים ולא כשהם מבושלים. ובבישול משתנה טעמם. ואילו היינות התעשייתיים יש בהם חומר טעם וצבע, ולכן כל היינות בכל הבקבוקים, של אותה פירמה, שווים בצבעם ובטעמם, כל השנים, משום כך אל תתקשה בטעם שכתב מארי על יינות מקוריים מבושלים, בהשוותך אותם ליינות תעשייתיים, אלא די לך שאתה יודע שכל יין מבושל, כלפתן, ופסול לקידוש וברכתו שהכל.