שלום כבוד הרב.
לאחר חיפוש גדול והעמקה רבה בשיטות השונות בדת היהודית בחרתי לי לרב את רבנו הרמב"ם. כמו"כ למדתי את ספרו של רבנו יחיא קאפח מלחמת ה' והתרשמתי שהוא צודק.
נברתי הרבה גם באתר זה ויש לי שאלות רבות בהלכה.
אבל ראשית אשמח לדעת באיזו מידה המשיך נכדו הרב יוסף קאפח את דרך סבו? ושאלת השאלות, האם הבחירה בדך הציונות הדתית ושיתוף הפעולה עם מוסד הרבנות היא דרך שקיבל הרב יוסף קאפח מזקנו?
ומעניין לעניין באותו עניין, הסיפורים בספר "אמונת ה'" על אותו ששכנע את רבנו יחיא קאפח נגד הזוהר, והלשנת רבנו יחיא קאפח על שאר היהודים האם עלילות שווא הן או שיש איזה גרעין אמת מאחוריהן? האם יש סיבה מדוע דור דעה אינם מגדלים "סימנים"?
לעניות דעתי לדעת רבנו הרמב"ם אין מובן לקולקטיב היהודי מחוץ לדת. רבנו כותב את זה במורה כעניין השקפתי, אך גם בהלכה שמשומד אינו כיהודי. לעניות דעתי מוכח מדברי רבנו שכל מה שאמר בנוגע ל"תינוק שנשבה" אינו אלא ביחס לגדר "מין" שהוא בדעות, ולא לגדר "משומד" שהוא במעשים. שכן רבנו כותב בהלכות ערוב שהצדוקים הם כישראל כיוון שהם שומרים שבת. ברור שרבנו מדבר על תינוקות שנשבו (שכן הדור הראשון אינם בכלל ישראל כמו שכתב רבנו בהלכות ממרים) ואעפ"כ התנה רבנו את יהדותם בשמירת שבת.
לכן הקולקטיב היהודי הוא רק הקולקטיב הדתי. החילונים הם בכלל הגויים שיש עליהם איסור "לא תחנם", וכל שכן לא להחניף להם ולאשר את יהדותם. מדינת ישראל אינה מדינה יהודית אלא גלות ככל הגלויות. לכן איני מבין את הצטרפותכם למחנה הלאומי.
רבנו כותב בהלכות ע"ז שכבוד לנברא, חומרי או רוחני, היא ע"ז. מובן שהוא הדין בנוגע ללאום או מדינה או ארץ וכיוצא. הלאומנות היא אלילות חמורה מהקבלה שכן רוב מאמיני הקבלה אינם בקיאים בספרים בהם הם מאמינים. לכן, למרות השיתוף עמכם ביחס לקבלה, איני יכול להבין את שיתוף הפעולה שלכם עם הציונות.
אני תקווה שכבוד הרב יבין שאיני שואל לקנטר אלא מנסה להבין את דעתכם.