דילוג לתוכן העיקרי

בין השמשות אליבא דמארי

שאלה

שלום לכת"ר,

שמעתי את השיעור של הרב בנושא בין השמשות אך עדיין נותרתי עם קושי.

1. למסקנה מה פירוש "פני מזרח" הרי בהמשך הסוגיא משמע מאביי ורבא שפני מזרח זה מערב ואם כן כיצד התחתון מכסיף לפני העליון?

2. רבנו בעקבות הרי"ף פסק גם את ר' יהודה וגם את "כוכב אחד יום וכו'" ומפשטות בהלכות שבת אכן משמע משתשקע החמה קרי החרס נעלם, עד 3 כוכבים שכל אדם רואה. ורק לעניין ב"ד החשבנו כוכב אחד ליום כי דרכו להראות לפעמים גם ביום. וכן לעניין חנוכה משתשקע החמה זה העלמות החרס. א"כ כיצד בהל' תפילה מארי אומר ששקיעת החמה זה צה"כ? אין שום חילוק בלשון שמורה על כך! לכאורה זה נראה חידוש של מארי שאין לו ראיה מלשון המקורות הנדונים.

3. נוסף לכל האמור זה לא כל כך מסתדר עם המציאות בה אדם בקיא יכול לראות 3 כוכבים כ20 דקות אחר העלמות החרס כמשמעות הפשוטה ולא כדעת מארי שה20 דקות הללו הן בין כוכב אחד ל3 כוכבים שהרי בין כוכב אחד לשלושה יש כ7-10 דקות! [אני מסתמך על מאמרו של ר' יעקב גרשון וייס בו הוא פרסם תצפית שלו במשך השנה בצורה מדויקת ומפורטת כפי שפורסם ב"מעיין" וניתן למצוא בקישור הזה http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=149]

4. המקור אולי היחידי שמשמע ממנו כמו מארי הוא פהמ"ש ברכות א א שבו רבנו כותב שמותר לכהן לאכול בתרומה אחר שקיעת החמה אך גם שם מארי מביא בהערה גירסת 2 כת"י שגורסים "שקיעה וצה"כ" והוא אפילו מראה להם פנים בהערה.

תודה מראש ומצטער על האריכות אך כבר כמה שנים שאני לא מבין את הסוגיה הזו כראוי ותורה היא וללמוד אנו צריכים.

תשובה

א. כשהשמש שוקעת במערב, ועדיין נראה כדור החמה, האור של החמה משתקף במזרח, וככל שהחמה שוקעת במערב יותר ויותר הרי מעט האור שלה משתקף במזרח רק בחלקו העילי אליו מגיע האור ואילו בחלקו התחתון, מתחיל להכסיף, כלומר להשחיר.
ב. מעיקר הדין כוכב אחד עדיין נחשב יום מבחינה הלכתית, אבל לעניין שבת בגלל קדושת השבת, אנו מחמירים, שמעת שהחרס נעלם מעינינו, אנו אוסרים על עצמנו כל מלאכה, אע"פ שמבחינה הלכתית עדיין יום.
ג. אכן יש קושי בעניין זה, אבל מדובר בסוגיא הלכתית סבוכה שגדולי ישראל ראשונים ואחרונים אמרו דבריכם, וכל הצעה אינה נקייה מספיקות ומקושיות.
ד. עיין היטב בדברינו שניסינו לתאם בין המקורות, אך נותרנו גם עם קשיים. לענ"ד הגענו למצב של הרב במיעוטו.