ברכת כהנים
לכבוד הרב שלום וברכה!
ברכת כהנים
1. האם בתענית במנחה גדולה יעלו הכהנים לברך ברכת כהנים, שלכאורה רבנו כתב שאין אומרים במנחה אלא רק בנעילה, וכיון שמתפללין "סמוך לשקיעת החמה הרי זו נראת כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום ולפיכך יש בה נשיאת כפים"?
2. האם אין באמירת "כהנים" הפסק בתפילתו? הן ע"י הש"צ, ופעמים שאומר אותה אחד מהקהל? הלא אינה חלק מברכת כהנים.
3. עניית "אמן" ע"י החזן בסוף כל ברכה, כתב מארי שבשום אופן אין לחזן לענות, אלא דברי הגמ' "ואם הבטחתו שלא יטעה" היא דוקא לחזן כהן שיכול לברך. האם כיום שמצויים סידורים, ואין סיבה לחזן להתבלבל, ביחוד שבקהילנו הברכות נאמרות בנחת ולא במרוצה, האם יהיה מותר לחזן לענות "אמן" על בסוף כל אחת מהברכות?
4. אדם שהחל תפילתו עם חזרת הש"צ (כדי להתפלל בציבור) וכידוע שעונה שקדושה, האם יהיה מותר לו לענות "אמן" אף לברכת כהנים שאף שאינה חלק מתפילתו, או שמא יש כאן הפסק ועליו לשתוק עד שיגיע הש"צ ל"שים שלום"?
ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו
1. כהנים אין נושאים כפיהם במנחה גדולה, מפני גזרת שכרות, וכן בכל נשיאת כפיים, במנחה, עד לנעילה במידה ויש נעילה.
אם אין נעילה, ואם מנחה סמוכה לערבית, כמו נעילה, נושאים כפיהם.
2. חייבים לומר לכהנים, כהנים, כדי שישאו כפיהם, שנאמר, אמור להם.
כשהציבור מתפללים להם ואח"כ חזרה, יכולים לומר כהנים, אחד מן הציבור או גם הש"ץ, ואין זה הפסק בשבילו, כי המילה כהנים היא חלק בלתי נפרד מברכת כהנים. כך פסק רבינו בשו"ת.
אך מהרי"ץ העדיף שאחד מן הציבור יאמר כהנים בגלל חשש הפסק.
אולם כשמתפללים תפילה אחת, לכאורה עדיף שהש"ץ יאמר כהנים, שהרי רק לו התירו להתפלל בקול כדי להוציא מי שאינו יודע, ורק לו התירו לומר קדושה וברכת כהנים, אבל גם בזה נהגו בשל השפעת מהרי"ץ, שאחד מן הציבור יאמר כהנים.
3. גם בעידן הסידורים, אין לש"ץ לומר אמן בברכת כהנים.
4. גם כשמתפללים תפילה אחת, על המתפלל להפסיק ולומר קדוש קדוש, וכן אמן על הקדושה, וכן על ברכת כהנים, כי דינם כדין הש"ץ, שאף הוא יוצא ידי חובה באותה תפילה, ובכל זאת הוא מפסיק לצורך הקדושה, ולצורך ברכת כהנים.