1. כהנים אין נושאים כפיהם במנחה גדולה, מפני גזרת שכרות, וכן בכל נשיאת כפיים, במנחה, עד לנעילה במידה ויש נעילה.

אם אין נעילה, ואם מנחה סמוכה לערבית, כמו נעילה, נושאים כפיהם.

2. חייבים לומר לכהנים, כהנים, כדי שישאו כפיהם, שנאמר, אמור להם.

כשהציבור מתפללים להם ואח"כ חזרה, יכולים לומר כהנים, אחד מן הציבור או גם הש"ץ, ואין זה הפסק בשבילו, כי המילה כהנים היא חלק בלתי נפרד מברכת כהנים. כך פסק רבינו בשו"ת.

אך מהרי"ץ העדיף שאחד מן הציבור יאמר כהנים בגלל חשש הפסק.

אולם כשמתפללים תפילה אחת, לכאורה עדיף שהש"ץ יאמר כהנים, שהרי רק לו התירו להתפלל בקול כדי להוציא מי שאינו יודע, ורק לו התירו לומר קדושה וברכת כהנים, אבל גם בזה נהגו בשל השפעת מהרי"ץ, שאחד מן הציבור יאמר כהנים.

3. גם בעידן הסידורים, אין לש"ץ לומר אמן בברכת כהנים.

4. גם כשמתפללים תפילה אחת, על המתפלל להפסיק ולומר קדוש קדוש, וכן אמן על הקדושה, וכן על ברכת כהנים, כי דינם כדין הש"ץ, שאף הוא יוצא ידי חובה באותה תפילה, ובכל זאת הוא מפסיק לצורך הקדושה, ולצורך ברכת כהנים.