ביעור חמץ וביטולו
בס"ד
כבוד הרה"ג שלום רב
האם אמירת נוסח ביטול החמץ "כל חמירא וכו'" כפי שמקובל היום "מנטרלת" כל אפשרות להיכשל באיסור "בל ייראה ובל יימצא" מלאחר תחילת זמן איסור החמץ בערב פסח ובמהלך שבעת ימי החג? הרי נוסח הביטול מתייחס רק לחמץ שאני יודע על קיומו ואפשר שלא ראיתיו או לא ביערתיו (דהיינו בעבר) ולא לחמץ שאני עלול להיתקל בו ברשותי במהלך החג (דהיינו בעתיד) שאם לא כן נוסח הביטול היה צריך להיות מותאם גם לחמץ שאני עלול להיתקל בו במהלך החג והיה עלינו לומר "שראיתיו ושאראנו שביערתיו ושאבערנו".
התחבטנו בסוגיה זו במהלך הלימוד בשבת הואיל ורבנו כותב בהמשך כך: "לפיכך אם לא ביטל קודם שש ומשש שעות ולמעלה מצא חמץ שהיה דעתו עליו והיה בלבו ושכחו בשעת הביעור ולא ביערו הרי זה עבר על לא יראה ולא ימצא שהרי לא ביער ולא ביטל ואין הביטול עתה מועיל לו כלום לפי שאינו ברשותו והכתוב עשהו כאילו הוא ברשותו לחייבו משום לא יראה ולא ימצא..." ומלשון רבנו נובע לכאורה שחמץ שאדם נתקל בו ברשותו לאחר זמן האיסור יכול להכשיל את האדם באיסור בל ייראה ובל ימצא רק במקרה "שהיתה דעתו עליו ושכחו בשעת הביעור" - איך הדבר מתיישב עם נוסח הביטול המקובל בזמננו?.
בברכת שלום רב לאוהבי תורתך
אבישי קארו
ביטול חמץ מדין תורה, מבטל איסור בל יראה ובל ימצא, בין לחמץ שבעין, ובין לחמץ שאינו בעין.
אולם חז"ל חייבו אותנו, לבער באופן פיסי, חמץ בעין, ולא להסתפק בביטול בלבד.
כמו כן חז"ל הפקיעו מאתנו את בעלותנו על החמץ, אחרי זמן איסורו בהנאה, ולכן אין לנו יכולת לבטל החמץ, אחרי שנאסר בהנאה.
אולם אף שחז"ל הפקיעו החמץ מרשותנו, ארי זמן איסורו בהנאה, הוא בכל זאת, נחשב לשלנו, ונעבור עליו על בל יראה ובל ימצא.