א. נתאר לעצמנו שהתערבה מצת חמץ בתוך מצות כשרות (=יבש ביבש), לפני הפסח. לדעת מרן, היא בטלה בדרכי הביטול ולפי כלליהם. לפי רבינו (אליבא דמארי) היא לא בטלה, כי לפני הפסח, אין עליה שם של איסור. ורק איסור בטל בהיתר. ואין דבר היתר בטל בדבר היתר אחר. ולכן בהגיע הפסח, חל על מצת החמץ שם של איסור, ואינו בטל, כי חמץ בפסח אוסר בתערובת במשהו, ולא משום שהאיסור היה בצום לפני פסח, ובפסח הוא התעורר אלא לא היה איסור כלל, ולא ביטול כלל. וכך משקה שהוא חמץ (=לח) שהתערב עם מצה כשרה (=יבש), ונספג בהם לפני הפסח, לפי מרן יבטל, בדרכי הביטולים, וכלליהם. ולפי רבינו, אליבא דמארי, בפסח, יהיה שם של איסור על המשקה הלח, ויאסור במשהו. ולא שהיה איסור ישן והתעורר, וכך משקה חמץ (=לח) שהתערב לפני הפסח במשקה שאינו חמץ (=לח). לפי מרן, כלל לפי כללי הביטולים, ולפי מארי, רק בפסח יהיה שם של איסור, ואז אסור במשהו
ב. חמץ בפסח אוסר במשהו, אפילו בשאינו מינו, ואילו בבשר וחלב, או נבלה וטרפה, כגון חתיכה הראויה להתכבד אוסרת במשהו, רק במינו. בשאינה מינו לפי כללי הביטולים.