שלום לכב' הגאון רבי רצון ערוסי יש"ל.
ראיתי שכת"ר מסתמך על שני מקרים שכביכול דעת הגר"י קאפח הייתה להתיר למי שתורתו אומנותו שלא להתגייס לצבא. המקרה הראשון שהרב הסתמך עליו הוא מכתב ברכה שקיבל כת"ר מהגרי"ק על הקמת כולל אברכים לאברכים שתורתם אומנותם שלא התגייסו לצבא וגם לא מתכוונים להתגייס לצבא. ובכן, במחילה מכת"ר זו אינה ראיה כלל. הדבר היחיד שאפשר להסיק ממכתב זה הוא שהגרי"ק תומך בלימוד של תורתו אומנותו ושמותר להתפרנס ממלגה וכפי שהוא בעצמו כתב בפירושו בהלכות תלמוד תורה. אין זאת אומרת שהאברך יהיה פטור כל חייו מהצבא, שהרי בכך הוא לא משתתף בעזרת ישראל מיד צר. אין ספק שלדעת הגרי"ק בשלב אחר בחייו של אותו אברך הוא יצטרך להתגייס לצבא, וכך פסק מפורשות בתשובה שמתפרסמת עתה בספר הנפלא "טהרת משה" עמוד קפ"ד שע"פ ההלכה "אין פטור ללומדי תורה"! וממשיך הגרי"ק וכותב "ואף גם זאת, אין בימינו מי שתורתו אומנותו כרשב"י וחבריו, אבל יש שאומנותו תורתו", במילים אחרות, גם אברכי הכולל של ימינו המוגדרים בשפתינו "תורתם אומנותם" הם אינם מוגדרים הלכתית כתורתם אומנותם. כלומר, שאפילו אין הווא אמינא לפטור אותם מצבא, ההווא אמינא לפטור היא רק אנשים שממיתים עצמם על התורה כרשב"י וחבריו, וגם אז פוסק הגרי"ק נחרצות ש"אין פטור ללומדי תורה"! אין כאן שום חילוק בין דם לדם.
כמו כן, ראיתי שכת"ר סבור שבצבא יש קלקולים וכו' ובכך רוצה לאפשר לאברכים הרוצים להיות גדולי תורה להיות פטורים מהצבא. הרב טוען בעצם שמעבר להלכה יש גם קושי טכני במציאות הצבאית להיות גדול בתורה. ובכן,רציתי ליידע את כת"ר שבעשר השנים האחרונות ישנם יחידות בצבא שאפשר לגדול בהם בתורה בהידור רב, אדרבא, בוגרי יחידות אלה שהם בני תורה יהיו גדולי תורה המחוברים אל המציאות ואל העם, דבר שמאוד חסר אצל רבנים חרדים רבים, שראיית עולמם צרה כעולמה של נמלה חרוצה. יש יחידות בצבא שהם כשרות מכל הבחינות אפילו יותר מבני ברק ומאה שערים (שיודעים להחמיר רק בהלכות בתחומים מסויימים וצרים), ואת זאת אני אומר לכת"ר מתוך מעקב אחר תלמידיי במשך השנים. ואין לי צל של ספק שאם היו תלמידי ישיבת פונוביז' הזורקים זה על זה סטנדרים וגמרות מתוך "קנאת ה'" מתגייסים לצבא בהמוניהם שאז היה קידוש ה' עצום במקום חילול ה' נורא.

המקרה השני שעליו מסתמך כת"ר הוא עידודו את חברו הגר"י קורח על שיצאו לו בנים תלמידי חכמים בזכות שלמדו בישיבות שחורות, בו בזמן שילדיו שלמדו במוסדות רגילים לא יצאו כך. ובכן, במחילה מכת"ר, זו אינה ראייה כלל. ילדיו לא הלכו ללמוד במרכז הרב או כרם ביבנה או שעלבים או הר המור או מעלה אדומים וכו' שאלו הן ישיבות המורות לתלמידיהם להתגייס לצבא, ואין ספק שהגרי"ק היה רוצה שבניו ילמדו שם שהרי זוהי השקפת עולמו ההילכתית, ויש להניח שאם הם היו לומדים שם הם היו יוצאים תלמידי חכמים, כמו שאכן רואים אצל חלק מנכדיו ב"ה. ובכן, בני הגרי"ק לא יצאו תלמידי חכמים למורת רוחו, לא בגלל שהם לא למדו בישיבה שחורה האוסרת להתגייס לצבא, אלא בגלל שהם לא למדו בישיבה כלל! ועל כך הצטער הגרי"ק. שנית, זה שהגרי"ק מחייב להתגייס לצבא גם בחורי ישיבה, אינו סותר לכך שהוא יעריך תורתם של תלמידי חכמים שלא התגייסו לצבא, על אף שהוא רואה בהשתמטותם פגם מוסרי והלכתי. זאת אומרת, הוא מעודד את ידידו ומהללו שיצאו לו בנים תלמידי חכמים אבל הוא בודאי לא מסכים להשקפת עולמם של בוגרי פוניבז' מבית קורח.

בקיצור, כת"ר מנסה להראות שהגרי"ק כביכול איפשר לבחורי ישיבה לפטור עצמם מן הצבא מפרשנותו למקרים שונים, אך במחילה מכת"ר, הדברים נסתרים במפורש מדברי תשובתו הנ"ל של הגר"י קאפח שבו הוא פוסק בבירור ש"שאין פטור לבחורי ישיבה" וגם אין כלל בימינו אנשים שתורתם אומנותם אלא אומנותם תורתם. אודה לכת"ר אם ישיבני על דבריי וברוך תהיה!