מבחינה עקרונית, יהדות היא יהדות תלמודית, והיא יהדות שמרנית, שהשכילה לשמר מנהגים תלמודיים עתיקי יומין, וכוונתי גם להלכות תלמודיות נוהגות, שיהודי תימן נהגו לפיהן ממש.

אחרי התלמוד, מלבד המסורת המעשית שהיתה נהוגה על ידם, חכמיהם פסקו לצאן מרעיתם, לפי שיטת לימוד תלמודית, הלכה למעשה, בלי פלפול, ומתוך הכרת המציאות היטב.

היה להם קשר עם גאוני בבל ובמיוחד עם רס"ג, ומאור יותר בתקופת הראשונים, קשר מיוחד במינו עם הרמב"ם.

אולם הוכח שהקשר עם הרמב"ם לא היה קשר של התבטלותם כלפיו, אלא של התאמה, בין מסורתם ובין שיטתו ופסיקתו, כי יש מנהגים עתיקים שאינם כהרמב"ם, והם משמרים אותם.