מאכלות אסורות
שלום לכבוד הרב
ניראה מפרק ט הלכה כג ומדברי מורי ( " סכין שחתך בה בשר צלי וחזר וחתך בה צנון וכיוצא בו..")
שאין בכוח הדבר החריף לגרום להפלטה מהסכין
אך מדברי רבינו פרק ו הלכה כ אפשר אולי להבין שיש מציאות כזאתי שהרי הוא כותב " וכן אינו חותך בה ( סכין ששחט בה ) צנון וכיוצא בו מדברים החריפים לכתחילה .."
שיטת מרן השולחן ערוך ביורה דעה סימן צו
צנון או סילקא שחתכם בסכין של בשר בן יומו או שאינו מקונח אסור לאכלם בחלב עד שיטול ממקום החתך כדי נטילת מקום שהוא כעובי אצבע או שיטעמנו ולא יהא בו טעם בשר שאז מותר בהדחה ויש אומרים דהוא הדין לאינו בן יומו והוא מקונח. ואם לא נטל מהם כדי נטילת מקום וגם לא טעמם ובשלם בחלב צריך ששים כנגד מה שנגע מהסכין בהם והוא הדין לחתכם בסכין של גוי:
ניראה כאילו המציאות של מרן הפוכה לגמרי ממציאות רבינו שבצל שנחתך על ידי סכין שחתך בה צלי לא יועיל נטילת מקום החתך כשיטת מרן
שלרבינו דבר החריף יש לו תכונה שבולע לתוכו אל כולו אבל לא גורם להבלעה או להפלטה
ואילו למרן הוא אינו בולע אל כולו אבל הוא כן גורם להפלטה
מעניין אותי מה ההסבר לפער הזה ( לא פוסל שהפער רק בראש שלי )
בכל אופן
מודה אני לה' ששם חלקי מיושבי בית מדרשו של הרב ( בינתיים בית מדרש וירטואלי )
עיין שם בדברי מהרי"ק ז"ל על רבינו, מאכ"א, ט, כד, אות ל.
ומאכ"א, ו, כ, אות לה, שאין דברים חריפים כמו צנון, מפליטים בליעת כלים, אבל דברים חריפים בולעים משומנים שיש על הסכין, ולכן אותם דברים נאסרים או מחמת דם או נחשבים כדברים בשריים.
שונה היא שיטת מרן, וכפי שכתבת.