מאכלות אסורות
שלום לכבוד הרב
מספר שאלות
1.רבינו כותב בפרק ז הלכה ב " האוכל מחלב נבלה וטרפה חייב משום אוכל נבלה וטרפה . מתוך שנוסף האסור בבשרה שהיה מותר נוסף על החלב ולפיכך לוקה שתיים "
א.אינני מבין את הנימוק הלמדני של רבינו
2.בהלכה ג בפרק ו כותב רבינו השוחט בהמה ומצא בה שליל..ואם שלמו לו חדשיו ומצאו חי אף על פי שלא הפריס על הקרקע ואינו צריך שחיטה חלבו אסור וחייבין עליו כרת משמע מהלכה זו שאם שלמו לו חדשיו חייבין על חלבו כרת , לאחר מכן בהלכה הבאה כותב רבינו " הושיט ידו למעי הבהמה וחתך מחלב העובר שכלו לו חדשיו והוציאו חייב עליו "
א. מה ההבדל בין "שכלו לו חדשיו " לבין "שלמו לו חדשיו "
ב. אם אין הבדל מה בא לחדש רבינו בהלכה ד שהרי אמר את הדברים בהלכה הקודמת
ג.ואם כלו לו חדשיו מה אכפת לי אם הוציאו ממעי אימו או לא הוציאו ממעי אימו ?
1. האוכל חלב של שור או של כשב, או של עז, חיבי כרת, על שאכל חלב.
אכל חלב שלשור שנתנבל או נטרף, וכן כשב וכן עז, חייב שתיים משום אוכל חלב, ומשום אוכל נבילה, וזה נקרא איסור מוסיף. כי בתחילה השור בחייו בשרו בשר לאכילה מלבד החלב, ועכשיו שנתנבו או נטרף, נוסף לו איסור נבילה, ואיסור זה חל גם על החלב של השור, ולכן יתחייב שתיים, וכן כשב וכן עז.
2. דין העובר במעי אמו, לעניין שחיטה הוא בבחינת ירך אמו, והוא כבשרה. ואם שחט האם, ונמצא במעיה, אינו צריך שחיטה, וניתר בשחיטת אמו.
ולעניין איסור חלב, אם טרם כלו לו חדשיים, והוא כבשר אמו, ואין חלבו אסור.
ואם כלו לו חדשיים, אינו כבשר אמו לענייןחלב, אלא חלבו אסור. בין שנמצא במעי אמו, ואפילו לא הפריס על הארץ, ובין אם הושיט ידו למעי האם, ותלש מחלבו, והוציאו, חלבו אסור.
וכלו ושלמו היינו הך.