תלת דפורענותא
שלום רב לרב.
כידוע מנהג הבלדי בעניין קריאת ההפטרות הנ"ל הוא "דח"א".(דברי ירמיהו, חזון ישעיהו, איכה הייתה)
א. ראיתי, כי בתאג' ,שהכרנו בילדותנו (יצא בהשתדלות הרב חיים נדאף) לפרשת "מסעי" ,כתובה הפטרה "שמעו" כמנהג הרווח, ואילו "חזון" מופיעה רק כמנהג ק"ק (קצת קהילות).
כמו"כ, לפרשת דברים ,כתובה ההפטרה "חזון" ולגבי ההפטרה "איכה" מצויין ,כי היא מנהג ק"ק.
ב. בספר ההפטריות עם פירוש הרז"ה, סדר ההפטרות הרשום הוא כמו בתאג' הנ"ל, אלא שהפטרת "דברים" רשומה "חזון" ומצורפת לה גם ההפטרה "איכה".
מהו המקור לקביעות הנ"ל ?
היש מישהו הנוהג כך?
בתודה
חיים אסנפי
יקירי, אל תייגע את עצמך בכל אלה. אין לדברים סוף. כל אחד מוציא לאור ומבליט מנהג קהילתו. ובלאו הכי אלו ואלו דברי אלקים חיים ויוצאים ידי חובה, באלה או באלה.
אבל הדבר ברור שהמנהג הקדום של יהודי תימן היה דח"א, כרבינו, עיין מחקרים של ד"ר גברא, והדבר ברור שמהרי"ץ, שלא אחת, קלט מנהגים מאוחרים, בזה הוא נשאר נאמן למנהג הקדום, שהוא דח"א.
והדבר ברור שהמנהג שנזכר בשו"ע הוא דש"ח, ולתימן מנהג זה הגיע מכח השו"ע וספרי הדפוס. והשאמי אימצוהו.
ואפשר שעוד קהילות, פה ושם, ברחבי תימן נהגו כן.
אבל הבלדי ברובו המכריע - דח"א.