כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו
מה הרמב"ם סובר בנושא "כל העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כוחו".
יש שתי גישות לנושא:
שיטת רש"י - בכל כוונתו
שיטת פרשנים אחרים: בכל כוחו - פשוטו כמשמעו.
כמו מי נקט רבינו הרמב"ם? האם יש אסמכתא לתשובה?
רבינו יפרש בכל כוחו התבונתי, לא הצעקני.
כי ההתבוננות במצב המציאות האמונית בה' אחד, בורא, משגיח בעולמו, שהיא הסוד והיא היסוד לקיום כל המציאות, והיא הסוד והיא היסוד לכל אדם שנברא בצלם, שייעודו הוא הידבקות בצור העולמים, יש והתבוננות זו גורמת לדאגה, כי מאז אדם הראשון, האמונה בה', חל בה כרסום גדול, כפי שתיאר רבינו, בפרק ראשון עבודה זרה, ועם ישראל נבחר להשיב עטרת אמונה זו לישנה, לעצמתה הבראשיתית.
ולכן ציבור יהודי צריך להאמין שלעתיד לבוא, ששמו הגדול של ה' יהיה מבורך לעולם ולעולמי עולמים.
תכנים לקריאה נוספת
האם ניתן להכיל ביהדות את קהילת הלהט"בים?
שאל השואל אשר שמע אתמול בגלי האתר את ההלכה היומית שלנו אתמול, שרפורמים כיחידים ניתן וצריך לקרב אותם אם הם ראויים לכך. אבל רפורמים כארגון, כתנועות כל עוד הם אינם משנים את עקרונותיהם שהם מהווים כפירה בעיקר האמונה אין אפשרות לקרב או להתאחד, כי אין בסיס משותף. ואז השואל שואל: למה שלא נבחין בין ארגוני הלהטב"ים החד מיניים ובין ההתייחסות אל החד מיניים הבודדים.
כלומר, אם יבוא זוג של חד מיני הוא והוא ויאמרו: אשרו לנו נישואין. אשרו לנו טרייה ורביה בדרך של פונדקאות. למה לא לקרב יחידים כאלה להבין אותם, להבין את צרכיהם, להכיל אותם שהרי התורה דרכיה דרכי נועם, וכל נטיבותיה שלום.
תאונות דרכים קטלניות המתרחשות יום יום הן "מכה מן השמיים", האומנם?
הנכון הוא לתלות את הארועים הקשים והרעים ברצון ה' לפגוע בנו או בגורל שלא ניתן להימלט ממנו?
מה ההבדל בין נזקי בעלי חיים לבין נזקי אדם ומדוע קבעו חכמי ישראל שאדם מועד לעולם אף כשהוא ישן?
מה מוטל על גדולי ישראל כדי לסייע לציבור שלומי אמוני ישראל להפנים את ערך "קדושת החיים" ע"מ להפחית הקטל בכבישים?
היש לתלות פגעים קשים אלו בהסתר פנים שבא מהתופעה הרווחת ש"אין אלוהים" ולכן "איש הישר בעיניו יעשה"?
האם הרמב״ם בתשובות חזר בו מהחיבור?
שלום רב למו״ר,
האם קיימות הלכות שנכתבו במשנה תורה ורבנו הרמב״ם חזר בו מהם בתשובותיו, ומארי זצ״ל הכריע על פי התשובות?
אם כן, אשמח לקבל מספר דוגמות.
תודה רבה, ורב־ברכות למו״ר
שאלות שונות במשנת רבינו
לכבוד הרב,
שלום וברכה.
שאלותיי:
א. האם הרב מכיר את דרכו של שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), האם רבינו היה מסכים לחלק מדעותיו (הטוב אינו טבוע באדם מראשיתו, התנגדות לקבלה, הכנסת תיקונים בתנ"ך, פירוש לתנ"ך שלא ע"פ השכל ועוד)?
ב. האם, ע"פ רבינו, התורה תתאחד יום אחד עם השכל או תחושת החוויה הבלתי אמצעית האנושית, בדוגמת אברהם אבינו ש"אב לא לימדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה, אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנים ומלמדות אותו תורה וחכמה" (ב"ר סא, א)?