הלכות שופר
בע"ה
לכבוד מו"ר הרב רצון ערוסי, שלום וברכה!
ילמדנו רבינו, בדין התוקע בין ההרים כאשר השומע עומד במרחק כמה ק"מ מן התוקע ושמע התקיעה. א. האם יצא? מדוע?
ב. האם דין הקול המגיע לאזנו נחשב כקול שופר או שמא קול הברה או בת-קול?
ג. להגדרת המושג "קול הברה" בדעת רבנו- האם קול הברה הוא בת-קול, 'הד' בלשוננו, דהיינו קול חוזר מעצמים שונים ולא קול מקורי/ ישיר מן השופר ולכן לא יצא? (והיש להשוותו לשמיעה ממברנה/ רמקול/ רדיו וכיו"ב?)
או שמא קול הברה הוא קול שופר עמום שאינו נקי כיוון שנשתנה ע"י התהודה של החבית/ הבור/ ההרים ?
במילים אחרות, האם הבעיה בקול הברה נובעת מהיותו קול חוזר לא מקורי או קול עמום ומעוות של שופר?
ד. היש להבחין בין תקיעה לחבית (שדפנותיה מעוותות את קול השופר, ואולי יש לדמות ל'ציפהו מבפנים') ובין תקיעה במקום פתוח כבהרים- מצד איכות קול השופר ושמיעתו?
יברכך ה' בכל מילי דמיטב.
אראל עודד, קהילת 'שירת אבות', לוד.
א. כל שאינו ליד התוקע, עליו לבחון אם קול שופר שמע - יצא. ואם קול הברה (=הֵד) שמע, לא יצא.
ב-ג. קול הברה הוא קול ההֵד שחור מכתלי ההרים לאוזני השומע, והוא גם נקרא בת קול לפי רבינו, והוא אינו קול השופר, אלא קול שופר שחוזר, כתוצאה מכך שגלי הקול נתקלו בקיר או במחיצה והקול שחוזר הוא הֵד.
ד. אין הבדל. גם התוקע בתוך הבית (=בונקר), כל מי שנמצא מחוץ לחבית, עלול הוא לשמוע קול הֵד שופר, ולא כל שופר, כמו התוקע בין ההרים. וכמו התוקע בבית כנסת, שהאקוסטיקה בה גרועה, שהשומע מחוץ לבית כנסת כזה, אפשר שלא יצא ידי חובה.