שלום מארי
קבלתי תשובה ממך
עליך לדעת, שביחס לברכות, כל מי שמברך ברכה, לפי הוראת רבו, אף שלפי שיטתנו היא ברכה לבטלה, הרי המברך אינו מברך ברכה לבטלה, ומשום כך רשאי אני לענות אמן אחרי ברכתו, לא כדי לצאת ידי חובה, כי לפי שיטתי, איני חייב באותה ברכה כדי להצטרף לשבחו של ה'.

אבל בעניין הקידוש, שהמקדש קידש על יין מבושל, לפי הוראת רבו, אין ברכתו לבטלה, ויצא ידי חובת קידוש.

אולם אני, מורת לי לענות אמן, רק כדי להצטרף לשבח ה', כי לפי שיטתי הקידוש אינו קידוש, ולכן עלי לקדש לעצמי, לפי שיטתי ההלכתית, על יין שאינו מבושל, או על הפת.

וקשה לי האם לא היתה שיטה כמה מגאונים שאמרו לעם לבר ברכות עחרי נטילה כמו שמובא בסדר רב עמרם ואף על פי כן רבינו לחם באנשים שעושים כך אלא נראה מרבינו שדין חוזר לדין התלמוד וכמו שמפרש רבינו חננאל וריף שעובר לעשיה זה רק בטבילת גר ואחר זה ברכה לבטלה ולמה לא אמרו שאפשר לסמוך על תוספות שם
ועוד בסוף הלכות ברכות כתב רבינו לא מברכים על מנהג וקראה ברכה שאינה צריכה שזה ברכה לבטלה וכן בנו של רבינו כתב כך ולא סמכו על שיטות זרות אלא חזרו לדין התלמוד לפי פרוש המקובל

תודה רבה