דילוג לתוכן העיקרי

מקור עליה לקברי קרובים וצדיקים

שאלה

מאחר ואנו שומעים כל מיני דעות בנושא עליה לקברי א צדיקים ב קרובים האם זה בגדר "עבודה זרה או הדורש אל המתים"? ב מה עפ"י דעת אשכנז ותימן לעניין זה כתיבה וחתימה טובה

תשובה

רבינו לא זכר ביקורים אלו כביקורים מומלצים. ולהיפך. 

רבינו כתב, שאין עושים "נפש" (=מצבה) על קברי צדיקים, שדבריהם הם זכרונם.

כ"כ רבינו מחמיר בתפילות סמוך לקברים, ואוסר בחומרה תפילה לצדיקים או לנפטרים בבקשות מסוימות.

בשו"ע ובאחרונים, נזכרו בחיוב ביקורים אלו, ונסמכו על המדרש, שכלב הלך לקברי האבות להתפלל מפני מזימתם של המרגלים.

אולם גם לפי שיטה זו, אסור לפנות ישירות לצדיקים או לנפטרים בבקשות, אלא שזכותם תגן בעד המבקרים.

בפועל, רבים מן המבקרים בקברות נכשלים, בכך שהם מתפללים ליד הקברים, וגם פונים לנפטרים בבקשות, ויש ללמדם שלא לעשות כן.

בתימן לא נהגו לעלות לקברות הנפטרים כלל ועיקר. היו כמה נשים מצנעא, שעלו לקברות צדיקים: מארי סלם שבזי זצ"ל, ומארי פנחס כהן זצ"ל, בשל בעיות של עקרות וכיו"ב.

יהודי שרעב לא עלו כלל לקבר מארי סלם שבזי זצ"ל, אף שקברו סמוך אליהם. ודבר זה אומר דרשני.