ילמדנו רבנו,
מה מקור השפה הארמית ובמה נתיחדה בהשתרשותה במסורת היהדות?
כמו כן,מה ביאור דברי הגמרא (סוטה לג,א)
"לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית...וכל השואל - אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי...ומסכמת הגמרא הני מילי ביחיד"
שוב,במה נתייחדה הלשון הארמית שאין המלאכים מכירין בה?
ומדוע בכלל היחיד בתפילתו זקוק למלאכים הרי קרוב ה' לכל קוראיו?
א. השפה הארמית היא שפה שמית והיא קרובה לשפה העברית, היו מבני עמנו שדיברו בחיי היום יום בשפה הארמית, ואחרי גלות בבל, השפה הארמית כבר התפשטה בקרב בני עמנו, ולכן התלמודים הם בארמית, כי זו היתה שפתם המדוברת, וכן הקדיש.
עם כל זאת מבחינה הלכתית מצווה לדבר בלשון הקודש, ובמיוחד בתפילה.
ב. מצווה להתפלל בלשון הקודש, "כי אין מלאכי השרת (=הצדיקים) נזקקין לו (=מתעלים בתפילה, באופן שהתפילה תתקבל) לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי" (=אין התעלותם בתפילה בשפה הארמית, אלא בלשון הקודש).
"והני מילי ביחיד" (=שהוא זקוק לשפת הקודש להתעלות, כדי שתפילתו תתקבל, אבל אם מתפלל בציבור, לתפילה בציבור יש עצמה רוחנית שמעצימה כל מתפלל, ואז גם בשפה הארמית יש והתפילה תתקבל).
