א. השפה הארמית היא שפה שמית והיא קרובה לשפה העברית, היו מבני עמנו שדיברו בחיי היום יום בשפה הארמית, ואחרי גלות בבל, השפה הארמית כבר התפשטה בקרב בני עמנו, ולכן התלמודים הם בארמית, כי זו היתה שפתם המדוברת, וכן הקדיש.

עם כל זאת מבחינה הלכתית מצווה לדבר בלשון הקודש, ובמיוחד בתפילה.

ב. מצווה להתפלל בלשון הקודש, "כי אין מלאכי השרת (=הצדיקים) נזקקין לו (=מתעלים בתפילה, באופן שהתפילה תתקבל) לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי" (=אין התעלותם בתפילה בשפה הארמית, אלא בלשון הקודש).

"והני מילי ביחיד" (=שהוא זקוק לשפת הקודש להתעלות, כדי שתפילתו תתקבל, אבל אם מתפלל בציבור, לתפילה בציבור יש עצמה רוחנית שמעצימה כל מתפלל, ואז גם בשפה הארמית יש והתפילה תתקבל).