ברכו את ה', לפני עלינו לשבח
שלום מארי.
רציתי לברר מה המקור לפתיחה של "ברכו את ה'" לפני עלינו לשבח.
לעניות דעתי לא מצאנו מקום שבו פתח השליח ציבור בברכו שאין אחריה ברכה ממש, כגון: ברכת קריאת שמע.
ואילו כאן לאחר עניית הציבור כולם ממשיכים עלינו לשבח וכו', האם לא ניתן לחוש לברכה לבטלה? או שמה אין בזה עניין?
אודה למארי על תשובתו.
בברכת כבוד ה' עליכם,
חננאל
לפי רבינו זו ברכה לבטלה.
אבל לפי רש"י, שפירש "פורסין על שמע", שאומרים חלק (=פרוסה), הרי אדם שלא התפלל בציבור והגיע כשהציבור גמרו, נהגו לומר ברכו, בשבילו, שיזכה לפחות בפרוסה.
כאמור, זהו מנהג שהשתלשל והתפתח מפירוש רש"י על פורסין על שמע, ואינו תואם את שיטת רבינו.
תכנים לקריאה נוספת
1. הקדמה 2. זמנים 3. שפה 4. שכנים וחיות 5. ניחוש 6. נפש
לכבוד מעכ"ת הר' רצון ערוסי יצ"ו שלום רב יש לי כמה שאלות בנושאים כלליים.
1. ראשית שאלתי שאלה וטרם זכיתי לתשובה (השאלה האחרונה לפני הנוכחית) ותהיתי שמא לא ניסחתי דבריי כיאות ואם כן אני מתנצל מעומקא דליבא, אך אם לא אשמח לתשובה.
2.
א. ממתי מתחיל היום לפי רבינו הרמב"ם מעלות השחר או נץ החמה?
ב. עד מתי מותר להתפלל מנחה לפי רבינו הרמב"ם - הווה אומר מהי הגדרת ה"ערב"? ומהו "שליש ורביע מן היום"? האם ניתן לומר כדברי התלמוד שאף על פי ששקעה השמש כל עוד לא נצפו שלושה כוכבים בינוניים הרי הוא יום?
3.
זמני תפילה וקרית שמע
שלום וברכה לכבוד מו"ר יגדיל תורה ויאדירה.
אנו גרים בישוב בבנימין בו מתקיימים מניינים שונים לתפילת שחרית:
1. מתקיים מניין וותיקין בו מעלים מידי פעם שליח צבור צעיר לימים שלא נתמלא זקנו.
2. מתקיים מנין נוסף בשעה קבועה 05:50 עם שליח צבור מבוגר באופן קבוע.
אנו נוהגים ללמוד משנה משעה 05:00, לקרוא קרית שמע סמוך להנץ החמה ומצטרפים למניין ב 05:50.
שאלותינו הן:
א. האם אנו נוהגים כשורה לדעת רבינו ?
ב. האם לדעת רבינו הקפידה היא על קרית שמע סמוך להנץ או תפילה כוותיקין ?
ינחנו מו"ר בדרך אמת לעבדו בלבב שלם.
היש נסיבות שהשקוע בשינה מצטרף למנין?
שאל השואל ואמר שיש להם מניין מצומצם, עשרה, לא יותר ואחד מהם חולה סוכרתי שיש והוא ישן בזמן התפילה. ולא אחת אחד החברים דופק על השולחן כדי להעיר אותו, לפעמים מתעורר, לפעמים לא מתעורר. ואז הם נבוכים בשני דברים:
א- אם מותר לענות אותו ככה, ולדפוק ככה על השולחן.
ב'- אם לא, האם הוא בכלל מצטרף למניין או לא מצטרף למניין.
התנגשות בין 2 מצוות
שלום לכבוד הרב,
אביא בן 95, בן העדה התימנית,, כל ימיו עבד את ה', ביה"כ היה מקום מושבו הקבוע. לאחרונה התדרדר מצבו ואינו שולט על צרכיו, יש לו עובדת זרה. הבעיה: אבי מתעקש ללכת לביה"כ למרות מצבו. מבחינת ההלכה אסור לו להכנס במצב כזה, מבחינתי אני מחוייבת לעשות את רצונו. יש לציין:
א. דברנו על ליבו (הרבה מאוד פעמים) ואמרנו לו שאסור לו להכנס לביה"כ במצב כזה, קשה לו לקבל זאת והוא מתעקש ללכת, שכן הוא אומר שאין חייו חיים לולא ביה"כ.
ב. ניסינו לדאוג להחליף לו לפני ההגעה לביה"כ, אך ללא שליטה... שאלתי - האם מותר לי לאסור עליו ללכת ובעצם לא לקחת אותו (הוא תלוי בנו)?
תודה
דינו של מי שאינו אומר "בריך שמיה"
אני יהודי אשכנזי המתפלל בבית כנסת אשכנזי ואת בית הכנסת מנהיג רב, תלמיד חכמים.
לאחרונה שמעתי מחבר תימני שרב תימני פסל רב אחר בטענה שאינו אומר "בריך שמיה".
נדהמתי, בבית הכנסת שלנו אין אומרים "בריך שמיה" בהוצאת ספר תורה.
האם כל מי שאינו אומר אכן יש בו פיסול?
אודה לרב אם ישיב לי תשובה ברורה.
השאלה נשאלה באתר מורשת במקור.
היש מקום לומר קדיש אחרי ברית המילה?
מהי שיטתו של הרמב"ם לגבי אמירת הקדישים?
מדוע נקרא קדיש דרבנן ומהו הקשר שלו לאמירת:"ר'חנניה בן עקשיה..."?
איך התפתחו המנהגים כולל באמירת קדיש לאחר ברית המילה?
שכח להתפלל מנחה של שבת, האם חייב להזכיר "הבדלה" בתפילת התשלומין (ערבית) או "יעלה ויבוא" כשמדובר בערב ר"ח?
לא אמר "יעלה ויבוא" בשתי התפילות ערבית, האם חייב לחזור?
היש הבדל בין הזכרת "הבדלה" בתפילה לבין אמירת "יעלה ויבוא" בתפילת ר"ח?
לא הבדיל בראשונה והבדיל בערבית השניה, האם יתחייב לחזור ולהתפלל תפילה שלישית?