הלכות שבת
רמב"ם שבת פרק כא הלכה יד:
"היונק בפיו פטור,ואם היה גונח מותר לו לינק בפיו,מפני שהוא מפרק כלאחר יד,ומשום צערו לא גזרו ואע"פ שאין שם סכנה"
מלאכת מפרק רבנו הגדירה כתולדת דש(פרק ח הלכה ז),
ותולדה נחשבת כאב מאלכה ומתחייב עליה (פרק ז הלכה ז),
זאת אומרת שרבנו מתכוון לומר שאפילו כשאין סכנה אלא רק צער מותר לעשות מאלכה דאורייתא בשינוי כלאחר יד???
שהרי הוא כותב "שהוא מפרק כלאחר יד" = מפרק בשינוי,
ואם מפרק = מאלכה דאורייתא,
אז גם מותר להבעיר אש כלאחר יד? לשחוט כלאחר יד?
ואנחנו יודעים בדברי רבנו בתחילת הלכות שבת פרק ב הלכה י ובדברי מארי שם - שלחולה שאין בו סכנה מותר ע"י ישראל רק צרכים שאין בהם מאלכה כלל ולא גזרו בהם בכללי אלא משום שדומים למאלכה וגם אין בהם חשש לשחיקת סממנים כי אינם נעשים בסממנים.
אנא הורני דרכי כי נבוכתי במסילתי.
מלאכה כלאחר יד אסורה מדרבנן, ורק לחולה גונח התירו, בגלל צערו לא גזרו. ואלו הם דברי רבינו, שבת, כא, יד.
ובדבריו שבת, ב, י, "חולה שאין בו סכנה עושין לו כל צרכיו על ידי גוי (=אפילו מלאכה דאוריתא, כי אמרה לגוי היא רק דרבנן)... ואם היו צרכיו (=של החולה שאין בו סכנה) אין בהן מלאכה (=דאוריתא), עושין אותן אפילו ישראל...".
ועל כך כתב מארי בהערכה כה עמ' נא, טור ימני, "וכבר נתבאר לך בדברי רבינו שכל שרות מותר בחולי שאין בו סכנה, כיון שהוא חולי כל הגוף, בין שרות דאמירה לגוי (במלאכה דאוריתא), בין שרות הנעשה על ידי ישראל". דברים ברורים לחלוטין.