רבנות ומדינה
בס"ד
לרב רצון ערוסי הי"ו, שלומו ישגא!
ילמדנו רבנו, האם צעד כצעד שעשה ארגון 'צהר' בפתיחת מערכת כשרות נוספת הוא בעייתי או לגיטימי- האם הבעיה היא הלכתית או חינוכית או מערכתית-טכנית?
נשמח אם הרב יתייחס למצב הקיים עד עתה. מהו היחס בין בד"צים הנותנים כשרויות במקביל לרבנות ובין צעדו של ארגון 'צהר'.
האם צודקים הטוענים כי הדבר יפגע ברמת הכשרות הכללית והאם שיקול זה שווה בנזק המלך ביחס ליתרונות אחרים שלו.
אני מוצא עצמי נבוך בסוגיה זו המצריכה מקורות תורניים לצד הכרת המציאות מפי גורם אובייקטיבי שכן זה אומר בכה וזה אומר בכה.
שאלה זו לפתחנו כיוון שבקרוב נידרש, גם כבעלי בתים, להכריע האם להתחשב בכשרות זו או שמא להתעלם (האם ניתן לסמוך עליה בדיעבד, כלל לא או אפילו לכתחילה?).
נודה לרב אם יתייחס באורך לסוגיה החשובה.
התנהלות צהר בעניין הכשרות בעייתית מכל הבחינות, ולכן היא פסולה, ואני קורא להם לחזור בהם, להלן הנימוקים:
א. בשונה מהבד"צים, הם פועלים באופן עצמאי, ולא במסגרת הרבנות.
ב. בעקבותיהם יהיו ארגונים, שאינם אורתודוכסים, וינהלו כשרות משלהם.
ג. בהתננהלותם העצמאית הם פוגעים במוסד הרבנות, שהוא מוסד חוקי וממלכתי, ומאחד את בית ישראל.
ד. בהתנהלותם העצמאית בכשרות יגרמו לכך שמשפחות דתיות לא יוכלו לאכול אלו אצל אלו. כך קבע ובצדק הרה"ג יעקב אריאל, שהיה בעבר נשיא צהר.
ה. לצערי הרב, רבני צהר התרגלו להתכבד בקלון חבריהם הרבנים, הם משדרים מסרים, שכאילו הם הם שמכילים את העם ומקרבים רחוקים, ובכך הם מטילים דופי, שכביכול רבנים שאינם רבני צהר, הפועלים מטעם הרבנות, לא מכילים ולא מקרבים.
ו. הרבנות פרסמה שבארגון בהשגחה הפרטית שהצטרף לצהר יש רבנים שהם קונסרבטיבים או רפורמים.
ז. לכן על רבני צהר להתעשת ולשוב בהם. צא וראה, שזקני רבני הציונות הדתית מתנגדים בתקיפות לפעולותיהם אלו של רבני צהר.