כל הקמחים המופקים מתירס, חומוס, ושאר קטניות, ניתן לגנזם עד אחרי הפסח, שמא נתערב בהם חמץ, ואם ביררו אותם היטב וטחנו אותם, מותר להשתמש בהם בפסח, ואפילו ברמה של פת קטנית.

אשר לטף, אחרי בירורים בעניינו, לרבות עם רבני יהודי אתיופיה, נראים הדברים, כדלקמן:

א. יש ספק ביחס לזהות שלו, יהודי אתיופיה התייחסו לטף כאל דגן, לרבות דין חמץ.

לעומתם יהודי חבאן בתימן השתשמו בטף, אך הם התייחסו אליו כאל קטניות.

ב. מחמת הספק, יש לנהוג בברכות כדי קטניות, ולברך על זרעוניו, אם הם נאכלים הזרעונים, בורא פרי האדמה.

ואם נאכלים קמח, שהכל נהיה בדברו.

ואם נאכלים כפת, שהכל נהיה בדברו.

וברכה אחרונה בורא נפשות.

ג. מחמת הספק, יש להחמיר ביחס לעיסה של הטף בפסח, ולחשוש שהיא דגן ומחמיץ.

מותר לקיים בפסח בגניזה, עד לאחר הפסח, זרעוני טף, או אפילו קמח טף, אם אין ידוע שלתתו זרעונים במים.

מחמת הספק, אין לסמוך על פת טף, שנאפתה בלי חימוץ, שכאילו היא מצה שמורה.