ברכה לאחר סיום ההפטרה
שאלה
אני מתפלל בבית כנסת (שאמי) בו היה נהוג לסיים את ההפטרה בברכת המתרגם "על דא יתברך" ואח"כ גואלנו ופרקאנא.(מקימי ביהכ"נ היו "סובלניים" גם לנוסח בלאדי).
מתפללים שהצטרפו לבית הכנסת מתעקשים ולעתים תוך תיקון קולני כי יש לומר קודם גואלנו ורק אח"כ על דא יתברך.
שאלה: האם מקור סדר הברכות על פי שיטת שאמי/בלאדי הוא הלכה ? והם בכלל יש כאן חלוקה של שאמי /בלאדי לעניין זה?
תשובה
התוספות הללו: על דא יתברך וישתבח, גואלנו, פרקנא.
כולן תוספות שחדרו מאוחר לתימן, אין להן זכר בתכאליל הקדמוניות.
והיו פוסקי הלכה שחששו שהן בגדר הפסק בין סיום ההפטרה והברכות, אך אין לשנות את המנהג.
ולכן על מתפללי בית כנסת זה להמשיך ולשמור על אחדותם שאמי ובלדי, ולהיות סובלניים זה לזה, ולומר כל שלוש התוספות הנ"ל, עד יבוא מורה צדק.
תוכל להאזין להלכה יומית.