קושיות על הרמב"ם
לכבוד הרב בהמשך לשאלה הקודמת על התרחקות מהנשים. ששאלתי מה המקור של חיוב מכת מרדות על שחוק וקלות ראש עם נשים ועל רמיזה וקריצה. כי לכאורה לא מצינו בכל התלמוד שיש בזה אפילו איסור דרבנן. ועכשיו מצאתי ראיות חזקות שמוכיחות שאין שום איסור מדרבנן בשחוק ובקירבה רגשית לנשים, אלא רק הרחקה וזהירות בעלמא שהם חלק ממנהגי צניעות שהתקבלו בכלל ישראל. ראיה ראשונה: גמרא בבא בתרא צא, ב: ואמר רבי יוחנן: נהירנא כד הוו מטיילין טליא וטלייתא בשוקא כבר שית עשרה וכבר שב עשרה, ולא הוו חטאן ופירש הרשב"ם: מטיילין - משחקין. טליא וטלייתא - נער ונערה.