בגמרא במסכת תענית (דף כט.) אמר רבי יהודה בנו של רב שמואל בן שילת בשמו של רב, כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה. אמר רב פפא, הלכך כל אחד מישראל שיש לו דין (דהיינו משפט) עם נכרי, ישתמט ממנו בחודש אב, משום רוע מזלם של ישראל בחודש אב, וישתדל שיצא הדין בחודש אדר משום שאז מזלם של ישראל הוא טוב מאד. כך הובא בהלכה יומית. אך בגמרא במסכת סנהדרין (דף סה:) תנו רבנן, מעונן, רבי עקיבא אומר זה המחשב עיתים ושעות, ואומר היום יפה לצאת, למחר יפה ליקח (לעשות עסק) מחמת שבאותם זמנים המזל הוא טוב או רע וכל כל כיוצא בזה. (ופירש רש"י, לשון מעונן, כמו בעל עונות שמבחין את עונה ואומר היום יפה לצאת לדרך.) וכך פסק רבינו הרמב"ם, איזהו מעונן, אלו נותני עיתים שאומרים באצטגנינות (אסטרולוגיה) יום פלוני טוב, יום פלוני רע וכו'. וכן מרן בשולחן ערוך (יו"ד סימן קע"ט.) פסק, האומר אל תתחיל לגבות ממני, שחרית הוא, מוצאי שבת הוא, מוצאי ראש חודש הוא (שחושב שאותם זמנים אינם טובים לאותו עניין) אסור. ומכאן יש לשאול, אם כן איך קבעו חז"ל (כפי שהובא בהלכה הקודמת) לגבי משפטו של ישראל כנגד גוי, שלא יצליח באב, שמזלו קשה לישראל, ויצליח באדר שמזלו טוב לישראל, והלא יש בזה איסור משום מעונן, כמו שפסקו הרמב"ם ומרן בשולחן ערוך.