21. ספר נשים, הלכות אישות, פרק א, הלכה ב: "וליקוחין אלו, מצות עשה של תורה הם. ובאחד משלושה דברים האישה "נקנית–"בכסף, או בשטר, או בביאה ושלושתן, מן התורה. וליקוחין אלו, הן הנקראין קידושין או אירוסין, בכל מקום ואישה שנקנית באחד משלושה דברים אלו, היא הנקראת מקודשת או מאורסת." 22. ספר נשים, הלכות אישות, פרק ט, הלכה יג (י): "נאמן האב לומר על בתו קודם שתבגור (!), שהיא מקודשת ואוסרה על הכול. (יא) האב שאמר, קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה–הרי זו אסורה לעולם (!!) על כל אדם, עד שיאמר האב נודע לי שלפלוני קידשתיה ותהיה צריכה גט ממנו בלבד, ואף על פי שנודע לו אחר שבגרה." 23. ספר נשים, הלכות אישות, פרק יא, הלכה ד (ג): "מוכת עץ, כתובתה מאה (חצי) אפילו נשאה על מנת שהיא בתולה שלמה, ונמצאת מוכת עץ–כתובתה מאה." 24. ספר נשים, הלכות אישות, פרק כא, הלכה ז: "נמצאו כל המלאכות שכל אישה עושה אותן לבעלה, חמש מלאכות–טווה, ורוחצת פניו ידיו ורגליו, ומוזגת הכוס, ומצעת את המיטה, ועומדת לשמש בפניו והמלאכות שמקצת הנשים עושות אותן ומקצתן אינן עושות, שש מלאכות–מטחנת, ואופה, ומבשלת, ומכבסת, ומניקה, ונותנת תבן לפני בהמתו." 25. ספר נשים, הלכות אישות, פרק כא, הלכה י: "כל אישה שתימנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן–כופין אותה ועושה, ואפילו בשוט. טען הוא שאינה עושה, והיא אומרת שאיני נמנעת מלעשות–מושיבין אישה ביניהן או שכנים ודבר זה, כמו שיראה הדיין שאפשר בדבר." 26. ספר נשים, הלכות גירושין, פרק א, הלכה ב: "ומניין שעשרה דברים אלו מן התורה, שנאמר "והיה אם לא תמצא חן בעיניו. .. וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ושילחה מביתו" (דברים כד, א): "אם לא תמצא חן בעיניו–"מלמד שאינו מגרש, אלא ברצונו ואם נתגרשה שלא ברצונו, אינה מגורשת. אבל האישה מתגרשת לרצונה, ושלא לרצונה." 27. ספר נשים, הלכות נערה בתולה, פרק א, הלכה יד (טו): "בא עליה, ומתה–הרי זה פטור מן הקנס: שנאמר "ונתן האיש השוכב עימה, לאבי הנערה" (דברים כב, כט), לא לאבי המתה והוא, שתמות קודם שתעמוד בדין." 28. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק יח, הלכות ב - ג: "לפיכך הנרבעת לבהמה–אף על פי שהיא בסקילה–לא נעשת זונה, ולא נפסלה לכהונה: שהרי לא נבעלה לאדם. והבא על הנידה–אף על פי שהיא בכרת–לא נעשת זונה, ולא נפסלה לכהונה: שהרי אינה אסורה להינשא לו. (ב) וכן הבא על הפנויה–אפילו הייתה קדשה שהפקירה עצמה לכול–אף על פי שהיא במלקות, לא נעשת זונה: שהרי אינה אסורה להינשא לו. אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השווין בכול, ואינן מיוחדין בכוהנים, או מאיסורי עשה, ואין צריך לומר למי שהיא אסורה לו משום ערווה, או לגוי ועבד הואיל והיא אסורה להינשא לו–הרי זו זונה. (וגרועה ממרביעה בהמה!) (ג) וכן הגיורת והמשוחררת–אפילו נתגיירה ונשתחררה פחותה מבת שלוש שנים–הואיל ואינה בת ישראל, הרי זו זונה ואסורה לכוהן." 29. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק כא, הלכה יז: "לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה (אפילו רווקה? מאיזה גיל? ומדוע שלומי אמוני ישראל "שכחו" הלכה זו?) ואחת אשת איש." 30. ספר המדע, הלכות עבודת זרה, פרק י, הלכה ו: "וכן אסור לספר בשבחן, ואפילו לומר כמה נאה גוי זה בצורתו קל וחומר שיספר בשבח מעשיו, או שיחבב דבר מדבריהם: שנאמר "ולא תחונם" (דברים ז, ב)–לא יהיה להם חן בעיניך, מפני שגורם להידבק עימו וללמוד ממעשיו הרעים." ותמוה שהלכה זו יצאה מפי רבינו, שהעריץ את חכמי יוון והזכירם בשמם. כמבואר בהקדמה לפרקי אבות ואין צריך לומר במורה הנבוכים..