11. ספר נשים, הלכות נערה בתולה, פרק א, הלכה ח: "אין האונס או המפתה חייב בקנס, עד שיבוא עליה כדרכה, ובעדים ואינו צריך התראה. ומאימתיי יהיה לבת קנס–מאחר שלוש שנים גמורות, עד שתבגור: נבעלה בתוך שלוש שנים, אין ביאתה ביאה בא עליה משבגרה, אין לה קנס–שנאמר "נערה בתולה" (דברים כב, כח), לא הבוגרת. (ט) ואחת שיש לה אב, או שאין לה אב–יש לה קנס." 12. ספר נשים, הלכות נערה בתולה, פרק א, הלכה ט: "ואלו שאין להן קנס–הבוגרת, והממאנת, והאיילונית, והשוטה, והחירשת, ומי שיצא עליה שם רע בילדותה ובאו שניים והעידו שתבעה אותן לזנות עימה, והמתגרשת מן הנישואין ועדיין היא נערה בתולה. אבל המתגרשת מן האירוסין–אם נאנסה, יש לה קנס ואם נתפתתה, אין לה קנס." 13. ספר נשים, הלכות נערה בתולה, פרק ג, הלכה א: "המוציא שם רע על בת ישראל, ונמצא הדבר שקר–לוקה, שנאמר "וייסרו, אותו" (דברים כב, יח) ואזהרה שלו, מ"לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא יט, טז). ונותן לאביה, משקל מאה סלעים כסף מזוקק ואם הייתה יתומה, הרי הן של עצמה. (ב) והמוציא שם רע על הקטנה, או על הבוגרת–פטור מן הקנס, ומן המלקות ואינו חייב, עד שיוציא על הנערה–שנאמר "והוציאו את בתולי הנערה" (דברים כב, טו וראה דברים כב, יט), "נערה" (מגיל 12-12.5 בלבד!) מלא דיבר הכתוב." 14. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק א, הלכה יב: "הבא על ערווה מן העריות כמתעסק, אף על פי שאין כוונתו לכך–חייב וכן בחייבי לאוין, ובשנייות. אבל הבא על ערווה מן העריות והיא מתה, פטור מכלום ואין צריך לומר בחייבי לאוין, שהוא פטור. והבא על הטריפה, או ששכב עם בהמה טריפה–חייב: חי הוא, אף על פי שסופו למות מחולי זה ואפילו שחט בה שני סימנין, ועדיין היא מפרכסת–הבא עליה חייב, עד שתמות, או עד שיתיז את ראשה." 15. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ב, הלכה יד: "... ומצות חכמים, שיישא אדם בת אחותו והוא הדין לבת אחיו: שנאמר "ומבשרך לא תתעלם" (ישעיהו נח, ז). " 16. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ג, הלכה א: "הבא על אשת קטן, אפילו הייתה יבמה שבא עליה בן תשע שנים ויום אחד–הרי זה פטור וכן הבא על אשת חירש ושוטה, ואשת טומטום ואנדרוגינוס, והחירשת והשוטה אשת הפיקח, ועל אישה שהיא מקודשת בספק או מגורשת בספק–כולן פטורין. ואם היו מזידין, מכין אותן מכת מרדות (שזה מדברי סופרים ולא מהתורה)." 17. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק טז, הלכה ח: "וכל המסרס–לוקה מן התורה, בכל מקום ואפילו מסרס אחר המסרס, לוקה... בין באדם, בין בבהמה חיה ועוף. והמסרס את הנקבה, בין באדם בין בשאר מינים–פטור. 18. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק יח, הלכה ז (ו): "כל הנבעלת לאדם שעושה אותה זונה–בין באונס בין ברצון, בין בזדון בין בשגגה, בין כדרכה בין שלא כדרכה–משהערה בה, נפסלה משום זונה: ובלבד שתהיה בת שלוש שנים ויום אחד, ויהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד ומעלה." 19. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק כא, הלכה ו: "המחבק אחת מן העריות שאין ליבו של אדם נוקפו עליהן, או שנישק אחת מהן–כגון אחותו הגדולה, ואחות אימו, וכיוצא בהן–אף על פי שאין שם תאווה ולא הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר. ודבר זה אסור הוא, ומעשה טיפשים הוא–שאין קרבין לערווה כלל, בין גדולה בין קטנה: חוץ מהאם לבנה, והאב לבתו." 20. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק כא, הלכה טז: "... וכן לא ייכנס אדם למרחץ עם אביו, ולא עם בעל אחותו, ולא עם תלמידו ואם היה צריך לתלמידו, מותר להיכנס עימו. ויש מקומות שנהגו שלא ייכנסו שני אחים כאחד למרחץ."