אין ספק שמארי הוא רמב"ם לכל דבר ועיקר. מאידך גם אין ספק שהוא מפנה למקורות הזוהר והמקובלים. לשאלתי מדוע הסבו הקדיש הרבה מביקורתו על ספר הזוהר, בעניין ההגשמה, כשעניין ההגשמה ניתן להסבר בדרך אליגורית, כדרך שהרמב"ם נהג בעניין ההגשמה במקרא ובדברי חז"ל, הוא השיב לי בקצרה, "לא זו הדרך. תלמידים אלו שישמשו רבותיהם כל דרכם, הם קלקלו את השורה". סתם ולא פירש ולא יסף. ולכן נלענ"ד שהוא דגל בשיטת הנודע ביהודה וכיו"ב. אמונה עקרונית בספר הזוהר ובספרות המקובלים. גישה ביקורתית עניינית, על מנהג זה או אחר.