בהמשך לשאלתי כאן: http://moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=38483 במחילה מכת"ר, כיוון שלא הבנתי הדברים לאשורם ולהלכה למעשה אני שואל ביתר פירוט: כת"ר כתב בתשובתו דלעיל שהעדר כוונה פוסל בכל השמות שאינם נמחקים ולאו דוקא שם הוויה. על זה אני שואל:
א.מהי בדיוק אותה 'כוונה' לפי מורנו הרב יוסף קאפח אליבא דהרמב"ם? האם שלפני אחד השמות הוא צריך לעצור ולחשוב במחשבתו (כל שכן לומר בפיו) שהוא כותב שם זה לשם קדושת ה', או שמא מספיק עצם זה שהוא יודע ששם זה שהוא כותב הוא שמו של הקב"ה בשעה שכותבו? (זה מה שהבנתי מדבריו של מורנו הרב יוסף קאפח שם) ומה מנסה ללמדנו מורנו הרב יוסף קאפח מדיוקו בלשון הרמב"ם במשנה - תורה ששינה לשון בתלמוד?
ב. מורנו הרב יוסף קאפח מביא שם את לשון הרדב"ז ונראה שלא בכדי, אלא שהוא סובר כמוהו, ואם כן רק שם הוויה נקרא 'אזכרה' ורק אותו צריך לקדש במחשבתו או באמירה בפיו. שוב, אני יודע שכל האחרונים לא סוברים כמו הרדב"ז, אבל אני שואל לשיטתו של מורנו הרב יוסף קאפח שהיה אמון על שיטת הרמב"ם שהיה אמון על דרך התלמוד. ונדמה לי שעל אף שהרדב"ז היה מקובל, גם הוא היה אמון על דרך התלמוד, והנה גם כשהוא חוקר בשאלה מה נקרא 'אזכרה' הוא לומד זאת מדיוק בלשון התלמוד.
ג. האם לומר לאבי שהרב מורה לשנות ממנהגו וממה שקיבל מאבותיו ולקדש (ולו במחשבה) לפני כל אחד מן השמות שאינם נמחקים ולא רק לפני שם הוויה? ואם זו ההוראה האם משום שהוא כותב לרבים, אך מעיקר הדין ואם כותב לעצמו אין צורך בכך? הערה: אם יש צורך, אשמח לקבל תשובה לדוא"ל גם אם לא תתפרסם באתר. ובמחילה, שוב, על שאני גוזל מזמנו של הרב בפרטי דינים ואני מקווה שאיני מתיש כוחו חלילה.