שלום רב, נתקלתי בזמן האחרון בכמה הלכות ברורות שנפסקו בשו"ע, שכיום המנהג שונה בתכלית מהכתוב שם לדוג'. ·הרמ"א טוען שיש להניח תפילין בחוה"מ, ואילו בא"י מקובל גם בקהילות האשכנזים לא להניח כדברי המחבר. ·הרמ"א כותב שאין לברך שהחיינו בברית מילה, ואילו בא"י מקובל גם בקהילות האשכנזים לברך כדברי המחבר. ·לא קורעים על ערי ישראל ויהודה, ועל ירושלים. להלכות הללו יש להוסיף שבא"י מקובל לברך ברכת כהנים גם בשחרית, לעומת חו"ל שם מקובל לברך רק במוסף. כפי הנראה ההבדל הוא שבא"י יש שמחה מרובה, וע"כ מברכים ברכת כהנים כל השנה, וע"כ מברכים שהחיינו בברית, ע"כ לא מניחים תפילין בחוה"מ, ומאותה סיבה אין קורעים על הרי יהודה וירושלים.
א.האם יש סיבות אחרות למנהג הנוגד את פשוטה של ההלכה?
ב. מהי אותה השמחה שיש בא"י, האם אפשר להגדירה? ומה הקשר בין ההלכות הללו לריבוי השמחה?
בתודה רבה מראש! (אני שואל רבנים נוספים)
אין לעשות עסקת חבילה. כל דבר דבור על אופניו. חכמי אשכנז הקדמונים היו בדעה הלכתית שיש חובה להניח תפילין בחול המועד, בגלל החול שבו. ורק מימי האר"י החלו החסידים שבהם להימנע. ובעיקר בא"י שבה שכן האר"י ומנהגו התפשט. אבל יש אשכנזים יחידים בארץ שמניחים תפילין בחול המועד בצינעה. ויש קהילה בארה"ב שמניחים תפלין בחול המועד. מנהג הימנעות מברכת כהנים בנסיבות שאין בהן שמחה, היה תמוה בעיני ת"ח רבים. שהרי היה בכך ביטול מצוות עשה מן התורה. ולכן היכן שנהגו נהגו. וכאן בארץ נמצאה עילה לשוב להלכה המקורית. התייחסתי לשתי דוגמאות בדבריך. ואידך זיל גמור!
