מצה שמורה
לפי הבנת מורנו הרב יוסף קאפח את דברי הרמב"ם מצה שמורה מזמן הטחינה - קראתי את הסברו ועדיין קשה לי פרושו שהרי הרמב"ם כותב לאחר קצירה ומביא את הפסוק "ושמרתם את המצות" ומאוד דחוק לומר ל"ד שבא לאפוקי חימוץ לפני קצירה ומה עוד שלא ראיתי מקור אחר ברמב"ם שמתייחס להגדרת מצה שמורה ובנוסף נראה לכאורה די ברור שגם דעת הרי"ף לאחר קצירה - כיצד הרב רואה את הדבר? ומה דעתך בהסבר הרמב"ם? (לא ראיתי נושא כלים שמסביר כך מה שכן רוב דעת הגאונים שלא מצריכים שמירה משעת קצירה שהרי "איסורא לא מחזקינן") אודה לרב מאוד שיאיר לי דברים אלו
הדבר פשט שהרמב"ם הזהיר שלא יפול מים על הדגן אחר שנקצר. חמץ ומצה, ה, י, וכך נהגו אבותינו. אבל מהו דינה של חיטה שנלקחה מן השוק, שאין ידוע אם נפל עליה מים, שלדעת מורנו הרב יוסף קאפח היא בכלל מצה שמורה, שהרי לא הוחזק איסור. ומאז הוא משמרה. והוה ליה כמו לאחר קצירה, ולדעתו, גם זה בכלל הלכתחילה. להבדיל מן הדיעבד שנתבאר בפ"ח הל' יד, שיוצא בדיעבד במצה שנשתמרה מעת הלישה.