המנהג שאין קוראים תהלים בלילה, בלילות החול, מקורו מן האר"י, שהמקרא אין זמנו בלילה. וטעמיו קבליים. ורבים לא נהגו מנהג זה, ונהגו לומר מזמורי תהלים בערבית בבתי כנסת, וכן בק"ש שעל המיטה, ובמוצ"ש ויהי נועם, וכן תיקון ליל הושענא רבה, שבו קראו מקרא. וכן קראו תהלים באשמורות. וכל אדם שנוהג כמנהג אבותיו, ועושה לשם שמים, ואינו מזלזל במנהגים שלא נהג בהם, רשאי לנהוג במנהג אבותיו. כי כך נהגו בזמן בית המקדש, ובזמן התנאים והאמוראים. עיין יומא, יח,
ב. ובראשית רבה, פרשה סח. והיו מקובלים שסברו שתהלים אינו בכלל מקרא לעניין זה, שאין קוראים מקרא בלילה. וי"א שרק חמישה חומשי תורה אין קוראים בלילה. עיין שו"ת ציץ אליעזר, ח"ח, ב, שהתאמץ ליישב את המנהג של האר"י עם המקורות, והסיק שיש להתיר בשופי אמירת תהלים בלילה בדרך תפילה ותחנונים למרי נפש בעת צרתם. וכן עיין בשו"ת יביע אומר ח"ו או"ח, ל, שהאריך ליישב את המנהג, והסיק להתיר לקרות תהלים אחר חצות לילה בכל לילות החול. וכל שכן לצורך חולה ומקשה ליליד. ובליל שבת ויו"ט יש להתיר לקרות תהלים כל הלילה. ומותר ללמוד תנ"ך עם פירוש רש"י בלילה בין ביחיד בין בציבור. וכאמור, כל מי שברור לו מנהג אבותיו לקרוא תהלים בלילה, או אפילו מקרא, רשאי לנהוג כמנהג אבותיו.