בתורה, דברים יח, לאחר פירוט של כמה איסורים שקשורים לעבודה זרה (קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף, ושואל אוב וידעוני, ודורש אל המתים), בא פסוק שמכליל וכותב: "כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה". מהכללה זאת נראה שיש דברים נוספים שאסור לעשות, מעבר למה שנזכר בפירוש. כך נראה גם מדברי הרמב"ם, בהלכות עבודה - זרה פרק יא, בסוף הפרק שעוסק באיסורי ניחוש וכישוף (http://mechon-mamre.org/i/1411.htm): (כ) ודברים האלו - כולן, דברי שקר וכזב הן; והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות, כדי שיינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל, שהן חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה: שנאמר "כי לא נחש ביעקוב, ולא קסם בישראל" (במדבר כג, כג), ונאמר "כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם -- אל מעוננים ואל קוסמים, ישמעו; ואתה -- לא כן, נתן לך ה' אלוהיך" (דברים יח, יד). (כא) כל המאמין בדברים אלו, וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן -- אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת, יידעו בראיות ברורות -- שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינן דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה, כשהזהירה על כל אלו ההבלים, "תמים תהיה, עם ה' אלוהיך" (דברים יח, יג). מדברי הרמב"ם נראה, שלא רק הדברים שנאסרו בתורה בפירוש הם "דברי שקר וכזב", אלא גם דברים נוספים "כיוצא בהם". ואכן, אנשים רבים בימינו מתנגדים לכל דבר שיש בו מאגיה או מיסטיקה (קריאה בקלפים או בקפה, ריפוי באנרגיות וכו'...), ומסתמכים על דברים אלה של התורה ושל הרמב"ם. אך, אם באמת יש כאן איסור, יש להגדיר את האיסור בצורה מדויקת. וכאן יש לשאול: מהי ההגדרה הכללית והמדוייקת לאותם "דברי שקר וכזב" שאסור לעסוק בהם? למשל: * מדוע אסור להגיד "אני רואה ענן בצורת מכונית, ולכן כנראה תהיה לי תאונה" אך מותר להגיד "אני רואה ענן גדול ולכן כנראה יהיה גשם"? * מדוע אסור לרפא כאבים בהנפת יד, אך מותר לרפא במכשיר אולטראסאונד? וכו'... נבדוק כמה הגדרות אפשריות:
א.ניסוי מדעי הגדרה מקובלת היא: "דברים אלו" הם אמצעים לחיזוי העתיד או לשינוי המציאות, שתועלתם לא הוכחה בניסוי מדעי. בהגדרה זו יש בעיה: * כדי להוכיח תועלת בצורה מדעית, צריך לבצע ניסויים רבים. אך, אם אסור לבצע פעולה מסוימת, גם אין אפשרות לנסות אותה! (למשל: מכיוון שאסור לכשף, אין אפשרות לעשות כשפים כדי לבדוק אם הם מועילים או לא!). לכן, לכאורה כמעט כל פעולה היא אסורה ותישאר אסורה לנצח! לא סביר שלכך התכוונה התורה. הגדרה אחרת היא: "דברים אלו" הם אמצעים לחיזוי העתיד או לשינוי המציאות, שתועלתם הופרכה בניסוי מדעי. גם בהגדרה זו יש בעיה: * בכל יום נוצרים "אמצעים" מאגיים חדשים. העובדה שהפרכנו אחד מהם, עדיין לא מוכיחה - מבחינה מדעית - שגם האחרים שגויים. יותר מזה: גם אם הוכחנו, למשל, שאדם מסויים ש"קורא בקפה" טועה - זה לא מוכיח שום דבר לגבי השיטה בכללה, כי ייתכן שאותו אדם הוא רמאי או חסר - כישרון (גם במדעים מכובדים כגון רפואה יש אנשים כאלה; העובדה שהם לא מצליחים לרפא לא מוכיחה שמדע הרפואה בכללו שגוי). לכן, התהליך של הפרכת אמצעים מאגיים עלול להיות מאד ארוך ומסובך, כמעט אינסופי. לא ייתכן שהתורה תצווה עלינו לעשות בדיקות אינסופיות רק כדי להגדיר את האיסור. חייבת להיות הגדרה פשוטה יותר. בעיות נוספות בשתי ההגדרות שמסתמכות על הוכחה מדעית: * בני - ישראל בימי מתן תורה לא הכירו את התהליך המדעי המקובל בימינו. לכן, לא סביר שהתורה תצווה עליהם מצווה שעצם ההגדרה שלה תלויה בתהליך שהם אינם מכירים, ולא נזכר בתורה שבכתב או בתורה שבעל - פה. * הרמב"ם לא הזכיר, בכל הפרק הנ"ל, שום ניסוי מדעי (אפילו לפי המדע של ימיו) שנעשה כדי להוכיח שהדברים האסורים הם דברי - הבל. אם הרמב"ם היה חושב, שההגדרה של "דברים אלה" תלויה בניסוי מדעי, הוא היה צריך לתעד לפחות ניסוי אחד, למשל בקשר לאיסור קסם ("יש מן הקוסמים שהוא ממשמש בחול או באבנים, ויש מהן מי שגוהר לארץ וצועק, ויש מי שמסתכל במראה של ברזל או עששית ומדמין ואומרין. ויש מי שאוחז מקל בידו ונשען עליו, ומכה בו עד שתיפנה מחשבתו ומדבר") היה עליו לתעד ניסוי שהוכיח שמי שמסתכל במראה של ברזל וכד' אינו מצליח לחזות את העתיד. מכיוון שהרמב"ם לא תיעד שום ניסוי מסוג זה, ניתן להסיק שההגדרה אינה תלויה בניסויים מדעיים, אלא יש הגדרה אחרת - פשוטה יותר.
ב. תועלת מוכחת אפשר לתקן את הגדרה א, ולקבוע שאין צורך בניסוי מדעי דווקא כדי "להכשיר" אמצעי מסויים לשימוש; אם אנחנו רואים שהוא עובד - זה מספיק ומותר להשתמש בו. אך גם בהגדרה זו יש בעיות: * לכל אמצעי מאגי חדש שמומצא, יש קהל של תומכים, שטוענים שהאמצעי הזה "עובד", ורבים מהם אף מאמינים בכך בכל ליבם. האם לאותם אנשים מותר להשתמש באמצעים אלה? לא סביר. * גם בתלמוד יש סיפורים על אנשים שהלכו לבתי עבודה - זרה והתרפאו, ובכל - זאת לא הסיקו מכאן שמותר ללכת לשם. מכאן, ש"קריטריון התועלת" אינו מספק.
ג. סיבה ותוצאה הגדרה מקובלת אחרת היא: "דברים אלו" הם אמצעים לחיזוי העתיד או לשינוי המציאות, שאינם מסתמכים על כוחות חומריים/גשמיים/טבעיים. כדי להשתמש בהגדרה זו, יש להגדיר את המושגים המופיעים בה: מה זה "חומרי/גשמי/טבעי"? אם נגדיר "טבעי" כ"דבר שתועלתו הוכחה בדרך הטבע" - נחזור להגדרה א ולבעיות שיש בה; ולכן יש להגדיר "טבעי" כ"דבר שמייחסים לו תועלת שמסתמכת על קשרים של סיבה ותוצאה על - פי חוקי טבע". לפי הגדרה זו, ייתכנו אמצעים טבעיים שאינם פועלים (למשל, תרופה לא מוצלחת), אך הם עדיין מותרים בשימוש, כי מי שהמציא אותם טוען שהם מועילים מסיבה טבעית. ייתכנו גם אמצעים על - טבעיים שפועלים (למשל, בתי העבודה - הזרה בימי התלמוד, שהזכרתי למעלה), אך הם אסורים בשימוש. אך גם בהגדרה זו יש בעיה: * כל אדם שממציא אמצעי מאגי חדש, יכול להתאים את התיאור שלו לשפה המקובלת באותה תקופה. למשל, בימי הרמב"ם, האסטרולוגים טענו שהכוכבים שולטים בחיינו כי יש להם שכל ורצון חופשי; בימינו, האסטרולוגים טוענים שהכוכבים שולטים בחיינו ע"י כוח הכובד (כמו הגאות והשפל שנגרמים ע"י כוח הכובד של הירח). לכן, לפי הגדרה ג, האסטרולוגיה בימינו היא אמצעי "טבעי" ומותר להשתמש בו! זה כמובן לא הגיוני, ולכן נראה שיש בעיה בהגדרה.
ד. פניה אל כוחות רוחניים הגדרה מקובלת אחרת היא: "דברים אלו" הם אמצעים לחיזוי העתיד או לשינוי המציאות, שמסתמכים על כוחות רוחניים/מיסטיים/על - טבעיים. בהגדרה זו יש אותה הבעיה שבהגדרה ג (אפשר לתאר כל אמצעי בצורה חומרית), ובנוסף לכך יש בעיה נוספת: * הרמב"ם, בתארו את האיסורים המופיעים בתורה (למשל איסור קסם) לא מתייחס לכוחות רוחניים כלשהם, כלומר - הוא לא אומר שהאיסור של קסם חל רק על מי שפונה לכוח רוחני כלשהו; כל אדם שמסתכל במראה של ברזל כדי לדעת את העתיד הוא "קוסם", גם אם הוא לא פנה אל כוח עליון/רוחני כלשהו, אלא נתן לעצמו הצדקה חומרית.
ה. "אין צורך בהגדרה, זה מובן מאליו!" כן, כמובן, זה מובן מאליו עד שמגיע מקרה חדש שיש לגביו מחלוקת. אם אין הגדרה - אין אפשרות להתקדם ולהכריע במחלוקת, כל אחד מתבצר בעמדתו וחושב שהשני הוא טיפש, וכו'... לכן, לדעתי, יש צורך בהגדרה. ולכן אני פונה אל הרב...