ילקוט יוסף הנ"ל כמו גם שמירת שבת כהלכתה ח"א, עמ' קכו, הם בדעה שמאחר וכשסוגרים את דלת המדיח כלים מתחילים המים לזרום למדיח, פעולת סגירת הדלת אסורה, אם המדיח יפעל מאחר יותר ע"י שעון שבת שכוון מערב שבת. וזאת משום שהשוו את הדבר לדין הנותן קדירה בשבת על גבי תנור שאין בו אש. ובא אחר והבעיר אש בתנור שהמבעיר חייב. וזה שהניח את הקדירה פטור אבל אסור. ולכן לדעתם, הסוגר דלת של המדיח שגורם למים לזרום למדיח, הוא כמניח קדירה בתנור שאין בו אש, שמאחר ולאחר מכן הובערה האש, הנחת הקדירה היא אסורה. אולם אחרי בקשת המחילה, אם קבלה נקבל, ואם לדין יש לתשובה. שהרי האיסור שאסרו חכמים על המניח קדירה על גבי תנור שאין בו אש, הוא רק כשיש מבעיר אש שחייב, אבל כשיש מבעיר אש שהוא פטור ומותר, אין מקום לגזירה. כגון שגוי על דעת עצמו, ובשביל עצמו הבעיר את האש באותו תנור. אמנם המ"ב, או"ח, רנג, סק"ק, כותב שאם יהודי מניח מים על נתור ואח"כ בא גוי והסיק את התנור, שהיהודי עבר על איסור. אבל שם נראים הדברים שהגוי עושה על דעת יהודי, או למען היהודי. וגם אם נאמר שהמ"ב אוסר אפילו כשהגוי הסיק התנה על דעת עצו ולמען עצמו, במקרה דנן עם המדיח כלים קל יותר, הואיל והמדיח יפעל באופן אוטומטי מכח שעון שבת שכונן מערב שבת. למרות כל האמור לעיל, להיתר, לענ"ד יש להימנע מלעשות כן, אם המדיח משמיע קול כשהוא פועל. ולא מצד הדין אלא לחומרה.