בגמרא מגילה כו, ב, מנו את הספרים (=ס"ת), תפילין ומזוזות, ותיק של ספר תורה. ונרתיק של תפילין כתשמישי קדושה. כלומר, התפילין והנרתיק שלהם והס"ת והתיק שלו, כולם תשמישי קדושה. המזוזה, כנראה, שלא נהגו להניחה בנרתיק, ולכן היא נמנתה לבדה. אבל עתה שנוהגים להניחה בנרתיק, הרי דינו כנרתיק של תפילין והוא בכלל תשמישי קדושה. וכן כתב המאירי, על מגילה, שם. והנה הרמב"ם, ס"ת, י, ד, והשו"ע, יו"ד, רפב, יב, מנו גם את הארון של ס"ת בכלל תשמישי קדושה אפילו שמניחים בו ס"ת בתוך תיק. ולא ראו בארון תשמיש דתשמיש. וההסבר לכך הוא שמתחילתו הוא מיועד לכך. לפי זה הדבר פשוט שהניילון המקיף את המזוזה הוא תשמיש קדושה, לא אפילו הנרתיק הוא תשמיש קדושה, אע"פ שמניחים בתוכו מזוזה שכרוכה בניילון. הואיל והנרתיק מיועד מתחילתו לכך. אבל המסמרים נלענ"ד שאינם תשמישי קדושה, אלא תשמיש בתשמיש. וברור שתשמישי קדושה שבלו, נגנזין. לא כן תשמיש דתשמיש.