אם ועדת הנחות זו פועלת על פי קריטריונים פרטניים ומדוקדקים עד שכמעט אין להם שיקול דעת בעניין, כולם רשאים להיות חברי ועדה. ואין חובה בשלושה, כי אינם נוטלים מזה ונותנים לזה. אלא פוטרים את זה, במידה יחסית, שלא על חשבון הזולת. אבל אם הקריטריונים הם כלליים מאוד, והזכאות להנחות ניתנת הרבה לשיקול דעתם, נראה שיש לדמות ועדה זו לגבאי צדקה שלצורך גביית הצדקה צריך מינוי שניים, כי אין שררה פחות משניים, וכשרים גם אחים. ולצורך חלוקת הצדקה, שיש צורך לעיין היטב בצרכי כל נזקק, יש צורך בשלושה, ובכשרים. כי זה כמו דיני ממונות. עיין שו"ע, יו"ד, רנו, ג, ובנו"כ, שם. ועיין דרך אמונה, על הרמב"ם, מתנו"ע, ט, א, סק"ו, שי"א שאין למנות אישה (כי זה עניין של שררה) כגבאית צדקה. אבל על חברת נשים מותר למנותה. ונראה לי שלגבי ועדת הנחות ניתן להקל יותר. משום שאין נטילה ממאן דהוא ונתינה למאן דהוא. אלא פטור יחסי לנזקקים.