הדבר פשוט, ששני התנאים מתייחסים רק להזכרת גשמים ולא לשאלת גשמים. כי הבחנה ז כבר נשנתה במשנה במסכת ברכות, שהזכיר גשמים בברכת תחיית המתים, ושאלתך בברכת השנים. אלא שלדעת ר' יהושע, יש להתחשב בסימן קללה (שהגשמים בחג הסוכות סימן קללה), ולא להזכיר שבחו של ה' בעניין גשמים, בזמן שהוא סימן קללה. ולכן לשיטתו, יש להזכיר גשמים רק עם תום חג הסוכות, זמן שכבר אינו נחשב לסימן קללה מבחינת הגשמים, כי נגמרה מצוות סוכה. אבל לדעת ר' אליעזר, יש להזכיר שבחו של ה' בעניין גשמים, גם בזמן שהוא סימן קללה, והוא מתחילת חג הסוכות, כמו שלולב ניטל ביום ראשון, והוא סימן לגשמים (תענית ב, ב). ועל כך שאל אותו ר' יהושע, מאחר והוא מחייב להזכיר שבחו של ה' בעניין הגשמים, אפילו בזמן שהיא סימן קללה, מדוע אינו מחייב להזכיר שבחו של ה' בעניין גשמים כל השנה, כמו שבח ה' בעניין תחיית המתים שמזכירים כל השנה. ועל כך השיב ר' אליעזר, שלתחיית המתים אין זמן מיוחד, ולגשמים יש זמן מיוחד, ולכן תחיית המתים מזכירים כל השנה בתורת חיוב, ואילו הזכרת גשמים מאחר ויש לה זמן בזמנים, יש חיוב, ולא בזמנם, דהיינו כל השנה, רשות, אם רצה להזכיר שבח ה' בעניין גשמים כל השנה, מזכיר (תענית ב ב). זהו פירוש דבריהם.