תפילה קצרה

שאלה: 

שלום וברכה! המתפלל במניין שאינו תימני (או מניין תימני שלא מודעים כ"כ למנהג אבותינו) והזמן קצר ולכן מתפללים תפילה קצרה. כאשר הוא יודע שהחזן לא ימשיך אחרי קדושה, אלא כל אחד לעצמו בלחש, האם מותר לענות לקדושה?

תשובה: 

בשו"ע, או"ח, רלב, א, המחבר כתב שמתפללים בלחש, ואח"כ הש"ץ אומר בשלוש ראשונות בקול בשביל הקדושה, ולפי המחבר אין שאלה. והרמ"א סתם שהתפלל עם הקהל בקול רם. וכתב המ"ב שהש"ץ אומר שלוש הראשונות בקול רם, והקהל עמו בלחש, ובתום הקדושה כולם ממשיכים בלחש. והנה לפי מנהג זה לא חששו להפסק. ומהמנהג שהזכיר הרמ"א התפתה מנהג, שהש"ץ אומר תחילה, שלוש ברכות ראשונות בקול בשביל הקדושה, ואח"כ כולם מתחילים להתפלל בלחש. והש"ץ ממשיך אתה חונן בחלש, ונמצא שהוא לא מתפלל עם הציבור. ולענ"ד המנהג הטוב ביותר הוא כתקנת הרמב"ם, שכבר יסודו בימי המשנה והתלמוד, במוסף של ר"ה, שהקהל מתפללים בלחש מלה מלה, והש"ץ בקול רם עמם. וכך יוצא שכולם מתפללים בציבור. והקהל מתפלל בלחש כפי הדין. והש"ץ מתפלל בקול רם להוציא מי שאינו יודע, ואין לחשוש להפסק קדושה כי כך תיקנו חז"ל. אבל לפי הרמב"ם בטלה תקנת חז"ל שהש"ץ חוזר כל התפילה בקול להוציא את מי שאינו יודע, וכן לפי המנהג שהתפתח מדברי הרמ"א, ושם המצב נעשה גרוע יותר שהש"ץ בכלל לא מתפלל עם הציבור.

תאריך: 
24/06/04 ה' תמוז התשס"ד
תגיות: 
x

Audio Playlist