כתב רבינו, שבת, ג, ח, "תבשיל חי שלא בשל כלל", ולא חילק בסוג התבשיל. רק חידש, בהמשך אותה הלכה, שגם תבשיל שכבר נתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה, שאז אין היתר להשהותו מע"ש, גזירה שמא יחתה, תקנתו שנותן איבר חי מע"ש, ואז נעשה אותו תבשיל כ"תבשל חי" ומותר להשהותו. וכן כתב רבינו בפיה"ש, שבת, ג, א, "וכן אם היה התבשיל בשיל ולא בשיל ונתן בו, בעת ההטמנה, דבר חי, בשר או ירקות, הרי זה מותר להשהותו על גבי הגחלים מפני שמסיח דעתו". וכן ר"י הנגיד שכוונת רבינו לכל דבר, "בשר או מן הירקות, ואמרו איבר דרך הערה". וכך פירש מהרי"ץ, בשו"ת פעולת צדיק, ח"ב, רנו, הסתמך על פיהמ"ש לרבינו. וכן היה המנהג בתימן שהניחו מע"ש בצק חי בכלי של הכובאנה וכיסוהו עד למחרת השבת. וכן הניחו זרעונים חיים בכלי עם מים מע"ש, כדי שיתבשל במשך השבת ויהיה "לסיס". וא"כ הוא הדין לג'חנון.